האם המורה ליוגה זכאית לפיצויי פיטורין עבור התקופה שהועסקה כעצמאית?

דרגו את המאמר

התובעת עבדה במשך שמונה שנים כמטפלת בשיאצו וכמורה ליוגה, תחילה כעצמאית ובהמשך כשכירה, במרכז הכשרה מקצועית לאנשים בעלי צרכים מיוחדים. בחודש יוני 2012 המרכז הודיע לתובעת כי הוא החליט להפחית בהיקף שעות ההעסקה, בעקבות שינויים בתקציב.

התובעת סירבה לעבוד בתנאים החדשים והתפטרה כחודשיים מאוחר יותר בשל הרעה בתנאים. בנסיבות אלה היא הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, על מנת שתקופת עבודתה כעצמאית תוכר כתקופה של יחסי עובד ומעביד, לצורך הפרשי פיצויי פיטורין וזכויות נוספות. וכן, דרשה פיצוי בגין העדר שימוע כדין.

במשך כל תקופת העסקתה היא היתה כפופה להוראות ההנהלה

החל משנת 1994 עד לספטמבר 2003, התובעת הועסקה כעצמאית והעניקה טיפולים ושיעורים לדיירי המעון. בתמורה לעבודתה, שחושב על בסיס שעתי, שכרה שולם לה כנגד חשבונית. ב- 2003, בעקבות מינויו של מנהל חדש, הוגדר מעמדה כשכירה ושכרה שולם בצירוף תלושי שכר.

התובעת טענה כי היא הועסקה כשכירה במשך כל שמונה שנות עבודתה במרכז וכי אין תוקף להגדרתה כעצמאית במהלך התקופה הראשונה, מאחר והיא היתה כפופה להוראות ההנהלה ועבודתה בוצעה בשטח המרכז בלבד. התובעת ציינה כי לא חל שינוי משמעותי בתנאי עבודתה, או בשכרה בין שתי תקופות העבודה.

עוד טענה התובעת כי ההחלטה להפחית את משרתה במחצית התקבלה באופן חד צדדי ונמסרה לה במהלך ישיבה, ללא שימוע כדין, המאפשר לה להתכונן כראוי ולהביע את טיעוניה. התובעת קיבלה את ההודעה בתדהמה וחרף כל ניסיונותיה לשנות את ההחלטה, היא לא מצאה אוזן קשבת, לכן לא נותרה לה ברירה, אלא להתפטר.

התובעת טיפלה באופן פרטני ועצמאי בדיירי המרכז בתקופה הראשונה

מנגד טען הנתבע, כי יש להבחין בין שתי התקופות, מכיוון שבעת התקופה הראשונה, היה לתובעת עסק עצמאי בתחום הטיפולים האלטרנטיביים והיא העניקה טיפולים פרטיים לדיירי המרכז, בהתאם להחלטות הורי הדיירים, ששילמו לה בנפרד עבור כל טיפול. עוד טען, כי התובעת עבדה במקביל גם במקומות אחרים, לכן היא אינה זכאית לפיצויי פיטורין ותשלום זכויות סוציאליות, עבור התקופה הראשונה.

הנתבע הוסיף כי הוא לא ביקש לפטר את התובעת וכי ההחלטה להקטין את היקף משרתה, נבעה מתוך שיקולים כלכליים, והתרשם כי התובעת קיבלה אותם בהבנה. לכן היה סבור כי לא היה צורך בקיום שימוע, לפני שהתקבלה ההחלטה להפחתה בשעות.

האם התובעת היתה במעמד של עובדת גם במשך תקופת העבודה הראשונה?

בית הדין התרשם על פי העדויות, כי עבודתה של התובעת היתה זהה לכל אורך התקופה, ולא חל שינוי מהותי באופי עבודתה. התובעת היתה כפופה מקצועית למנהלת מרכז במשך כל השנים ועבדה עם המטופלים בהתאם לרשימות שקבלה מההנהלה. היא נדרשה לקבל אישור יציאה לחופשה, השתתפה בכנסים ובישיבות צוות וכדומה. בית הדין קבע כי ההבדל היחיד היה בהנפקת תלושי השכר, במקום חשבוניות, לכן התקיימו יחסי עובד מעביד גם בתקופה הראשונה.

האם ההחלטה להפחית את היקף משרתה נתקבלה כדין?

עוד קבע בית הדין כי התובעת זומנה לישיבה, בה נמסרה לה ההחלטה על קיצוץ משרתה ב- 50%. התובעת לא ידעה מהי מטרת הישיבה וההחלטה נמסרה לה כעובדה. ההנהלה לא נתנה לתובעת את ההזדמנות להביע את עמדותיה והשגותיה, בטרם הגיע להחלטה שפגעה באופן משמעותי בפרנסתה, לפיכך לא בוצע שימוע כדין והתובעת זכאית לפיצוי.

בנסיבות אלה קבע בית הדין כי הנתבע ישלם לתובעת הפרשי פיצויי פיטורין בסך 62,615 שקל, פיצוי בגין העדר שימוע בסך 40,000 שקל והפרש זכויות סוציאליות בסך 8,404 שקל. בנוסף הנתבע ישלם פיצויי הלנת פיצויי פיטורין בסך 8,380 שקל.

סע"ש 22885-11-12