מחסנאי שנפגע בתאונת עבודה תבע פיצויים מהמעסיק

דרגו את המאמר

התקבלו 4 דירוגים בציון ממוצע: 4.7 מתוך 5

מחסנאי שנפגע בתאונת עבודה במפעל לשיווק ואריזת כימיקלים, הגיש תביעה בגין נזקי גוף נגד המעסיקה, בטענה כי הפרה את חובת הזהירות כלפיו, בכך שלא דאגה להנהיג שיטת עבודה בטיחותית. בית משפט השלום בנתניה נדרש להכריע בעניין זה.

בתחילת חודש ספטמבר 2009, התובע, יליד שנת 1974, נדרש במסגרת עבודתו כמחסנאי ומלגזן בחברה לשיווק של כימיקלים, לשאוב כלור ממיכל במשקל של כ- 120 ק"ג. כדי להשלים את פעולת השאיבה הטה התובע את המיכל, אך אז החליק המיכל ונפל על רגליו. עקב כך התובע נפל על הרצפה, נפגע בגב ובראש, ושכב ללא הכרה בתוך הכלור שנשפך על המשטח.

משטח העבודה נצבע בצבע מיוחד שגרם להחלקה

התובע טען שהנפילה נגרמה בעקבות שיטת עבודה לקויה שהונהגה במפעל. לטענתו, משטח העבודה שעליו בוצעה פעולת השאיבה היה מחליק, מאחר שכחודשיים לפני התאונה, נצבע בצבע מיוחד, אשר הקטין את החיכוך עם המגפיים מגומי שנעל, וכדי לשאוב את תכולתו של המיכל הוא נדרש להטות את הכלי, אשר החליק קדימה על המשטח החלק.

התובע פונה לבית חולים מחוסר הכרה, ושהה באי כושר מלא למשך שישה שבועות. האירוע הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, וועדה רפואית העמידה את נכותו האורתופדית והפסיכיאטרית בשיעור 50%. התובע טען כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לו נזקי גוף ונכות צמיתה, עד כדי אבדן כושר עבודה וכי האחריות לפיצויים מוטלת על המעביד.

המעסיקה הכחישה את נסיבות האירוע וטענה כי היא אינה אחראית לשלם לתובע פיצויים, וכי התובע סובל במשך שנים ממחלת נפש, ואין קשר סיבתי בין מחלתו הנפשית לבין התאונה. ונכותו כתוצאה מהתאונה היא בשיעור 2.5% בתחום האורתופדי בלבד.

העובד ביצע את השאיבה במהירות ובפזיזות

המעסיקה ציינה כי השקיעה משאבים רבים בהקמת משטח מצופה בחומר בידוד מיוחד שנועד למנוע החלקה, היא סיפקה ציוד מגן אישי והעבירה הדרכות בטיחות, אולם התובע שהוא עובד ותיק ומיומן, ביצע את השאיבה במהירות ובפזיזות, למרות שהיה מודע לסכנת ההחלקה שבמקום בשל הימצאותם של נוזלים על הקרקע.

המנהל הישיר של התובע העיד שהעבודה כללה שטיפה של מיכלים, וחייבה את העובדים להטות את המיכלים באופן מידי כדי למנוע כניסה של אויר. המנהל מסר כי לא ראה מה התרחש ומה קרה בנפילה עצמה, וכאשר הגיע למקום ראה את התובע שוכב על משטח העבודה ונאנק מכאבים.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, השתכנע בית המשפט כי פעולת השאיבה בוצעה בהנחיית המעסיקה וחייבה את העובדים לבוא במגע עם נוזלים, שהתנקזו על פני משטח העבודה, וכי העובדים נדרשו להטות מיכלים כבדים במהירות, כדי למנוע כניסה של אוויר, לכן היה על המעסיקה לנקוט באמצעי זהירות ממשיים ולספק אחיזת קרקע טובה וציוד מגן.

המעסיקה לא הוכיחה שהתובע סטה מהנחיות העבודה

בית המשפט קבע כי במועד התאונה לא היה פיקוח מכיוון שמנהל העבודה לא נכח במקום, ולא הוכח כי התובע סטה מהנחיות העבודה או פעל בחוסר תשומת לב, לפיכך נקבע כי המעסיקה הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע והיא אחראית לפצותו בגין הנזק שנגרם לו.

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי התובע זכאי לפיצויים בגין הפסד השתכרות לעבר, הוצאות שונות וכאב וסבל בסך כולל של 65,000 שקלים, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 12,000 שקלים.

ת"א 15926-03-10