פנסיה צוברת לעומת תקציבית: מה ההבדלים?

דרגו את המאמר

התקבלו 6 דירוגים בציון ממוצע: 4.6 מתוך 5

על פי דיני העבודה, כל מעסיק מחויב להפריש לעובדיו כספים עבור קרן פנסיה. במהלך שנות העבודה הכספים בקרן צוברים תשואה, וכאשר העובד מגיע לגיל הפרישה, משתחרר מדי חודש סכום מהקרן לצרכי מחייתו. ישנם שני סוגים עיקריים של פנסיה: צוברת ותקציבית, כאשר כיום העובדים החדשים מבוטחים רק בפנסיה צוברת.

ההבדל המהותי בין שני הסוגים הוא שבשיטת הפנסיה התקציבית, העובד לא מפריש כספים לקרן הפנסיה, אלא רק המעסיק, וגובה קצבת הפנסיה שמשולמת לאחר הפרישה קבוע וידוע מראש. בפנסיה צוברת המעסיק מנכה בכל חודש סכום כסף ממשכורתו של העובד ומפריש כספים לקרן, והעובד רשאי לבחור את אפיקי ההשקעה בפנסיה, בהתאם לצרכיו.

מה היתרונות של פנסיה צוברת?

פנסיה צוברת היא פנסיה שמשולמת לעובד בביטוח מנהלים או בקופת גמל בעקבות צבירת כספים בקרן פנסיה, לעומת פנסיה תקציבית שמשולמת לגמלאי מתוך תקציבו של המעסיק, לאחר פרישתו מהעבודה. כיום רוב העובדים החדשים אינם מבוטחים עוד בפנסיה תקציבית אלא בפנסיה צוברת.

צבירת הסכומים לעובד שכיר בפנסיה צוברת מתבצעת על ידי ניכוי סכום כסף משכר העובד והפרשה של כסף מצד המעסיק. לעובד עצמאי הכספים נצברים באמצעות סכומים שהוא מפקיד מדי חודש בקרן הפנסיה, בקופת הגמל או בביטוח המנהלים, על פי בחירתו האישית.

גובה הקצבה החודשית שמשולמת בקרן פנסיה צוברת לעובד שפרש לגמלאות, מבוססת על פי הסכומים שצבר בקרן הפנסיה, כולל הרווחים שהניבו, ועל סמך חישובים אקטוארים נוספים.

מהו גובה קצבת פנסיה תקציבית?

 
בפנסיה תקציבית, צוברים העמיתים שני אחוזי זכות לפנסיה בכל שנת עבודה, וקצבת הפנסיה מחושבת על בסיס המשכורת בסמוך לפרישה, או על בסיס המשכורת במשך תקופת הצבירה, ושולמה מתוך תקציב המעסיק.

פנסיה תקציבית היתה נפוצה לעובדי מדינה במגזר הציבורי, עד אמצע שנות התשעים. בשיטה זו הפנסיה כולה ממומנת על ידי תקציב המעסיק, כך שהעובד כלל לא מפריש כספים במהלך כל שנות עבודתו, אלא צובר זכויות, ובכל שנה הוא צובר זכות לתוספת לקצבה בשיעור של 2%. קצבת הפנסיה המרבית בפנסיה תקציבית היא 70% מהשכר לעובד שהשלים 35 שנות עבודה.

החל משנת 2002 עובדי מדינה חדשים לא צורפו למסלול פנסיה תקציבית, בשל המעמסה על תקציב המדינה, אלא צורפו למסלול של פנסיה צוברת. היתרון בפנסיה תקציבית הוא שהעובד אינו נדרש להפריש כספים, אולם החיסרון בשיטה זו, הוא שהפנסיה אינה מבטחת את כל רכיבי השכר, ולכן עם פרישת העובד, הכנסתו החודשית יורדת באופן משמעותי.

בקרן פנסיה צוברת העובד נאלץ להפריש שיעור מסוים משכרו מדי חודש, אולם שיעור ההפרשות מחושב לפי מרכיבי שכר רבים יותר מאשר בפנסיה תקציבית, על כן הפער בין השכר ששולם לפני הפרישה לבין קצבת הפנסיה הצוברת, אינו משמעותי כמו הפער שבין השכר לקצבה לפי הפנסיה התקציבית.

כמו כן, בפנסיה צוברת מאפשרות קרנות הפנסיה, קופות הגמל וחברות הביטוח, המנהלות את פוליסות ביטוח המנהלים, לבחור בין אפיקי השקעה בהתאם לתוכניות או צרכיו של העובד. ההבדלים בין האפיקים השונים הם ברמת הסיכון, כמו למשל, השקעה במניות לעומת השקעה באגרות חוב וכן, ברמת התשואה, בדמי הניהול ובמשקל השונה לרכיבים השונים של הביטוח הפנסיוני.