גניבה ממקום עבודה, מה העונש על עבירה של גניבה בידי עובד?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

סעיף 391 לחוק העונשין קובע כי עובד אשר גנב ממקום עבודתו דבר שהוא נכס השייך למעבידו, או שהגיע לידיו נכס עבור מעבידו, וערכו עולה על 1,000 שקלים צפוי לעונש שיכול להגיע עד שבע שנות מאסר. החוק מבחין בין עבירה של גניבה המבוצעת בידי עובד ציבור, בידי עובד, בידי מנהל וגניבה בידי מורשה, כאשר העונש המרבי בגין עבירות אלו יכול להגיע עד עשר שנות מאסר.

עבירה פלילית של גניבה בידי עובד יכולה לבוא לידי ביטוי בשימוש ברכב עבודה או בציוד אחר של העסק שלא לצורכי עבודה וללא אישור המעסיק, באיחורים וחיסורים בלתי מוצדקים אשר פוגעים בפעילותו התקינה של מקום העבודה וכן דיווח כוזב בשעון נוכחות על שעות עבודה שהעובד לא ביצע בפועל.

ואולם, חוק העונשין קובע רף מינימלי של נטילת כספים או רכוש בסך של 1,000 שקלים כדי להיכנס לגדרי סעיף העבירה הפלילית. אך בכל מקרה של עבירת משמעת חמורה ניתן לפתוח הליך משמעתי נגד העובד תוך פיטורין לאלתר ושלילת פיצויי פיטורין.

18 חודשי מאסר בפועל בגין גניבה בידי עובד

נאשם כבן 50, ללא עבר פלילי, הורשע על פי הודאתו, בביצוע עבירה של גניבה בידי עובד, רישום כוזב במסמכי תאגיד ועבירה של מרמה והפרת אימונים. בית משפט השלום בחיפה גזר על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל, לצד ששה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו שלא יעבור על העבירות בהן הורשע. על עונש המאסר בפועל הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים.

על פי עובדות כתב האישום, החל משנת 2004, שימש המערער כמנהל משמרת במחסן בחברה להפצת משקאות, ובמסגרת תפקידו ניהל בין היתר רישומי מחשב המתעדים את אספקת המוצרים ללקוחות של החברה, וכן רישומי מחשב המתעדים החזרת מוצרים.

בשנת 2008, סיכם המערער עם אחד הלקוחות שהוא יפעל להקטין במרמה את חיוביו לחברה באמצעות רישום כוזב של החזרת מוצרים באופן שלא יאפשר למנהלים האחרים לאתר חריגות בהיקף החזרת המוצרים, באמצעות רישום החזרות פיקטיבי של מוצרים ורישום מנופח של כמות המוצרים המוחזרים.

בין השניים סוכם כי בתמורה לכך ישולם למערער סכומי כסף והוא יקבל טובות הנאה שונות. המערער ביצע את עבירות הרכוש בהיקף של למעלה מחצי מיליון שקלים, ובתמורה קיבל אלפי שקלים מידי חודש, מוצרי חשמל וטובות הנאה נוספות בסכום כולל של כחצי מיליון שקלים.

נוסף על כך, בשנת 2013 פנה המערער ללקוח נוסף של החברה, והציע כי יפעלו בהתאם להתנהלות עם הלקוח הראשון, וכך היה. במקרה זה הסכום הוערך בסך של עשרות אלפי שקלים, ובתמורה קיבל המערער אלפי שקלים בחודש.

בית משפט השלום בחיפה ראה בכל האירועים בכתב האישום כאירוע אחד, וקבע מתחם ענישה אחד. בקביעת מתחם הענישה ההולם, הביא בחשבון את הערכים שנפגעו ומידת הפגיעה בהם, את מדיניות הענישה הנהוגה, נסיבות הקשורות בביצוע העבירות והתכנון שקדם לביצוע העבירות.

בסופו של דבר הטיל בית משפט השלום בחיפה על המערער מאסר בפועל של 18 חודשים, ומאחר ששוכנע כי הוא נמצא בהליך שיקומי נמנע מחיובו בתשלום קנס כספי. בנסיבות אלה הגיש הנאשם ערעור וביקש להימנע מלשלוח אותו למאסר בפועל.

המערער ביקש להתחשב בהליכי השיקום שהוא עובר

המערער טען כי שקלול מכלול נסיבותיו של התיק מצדיקים הימנעות משליחתו אל מאחורי סורג ובריח ובכך לגדוע את התהליך השיקומי שבו הוא נתון. לטענתו הרף התחתון של מתחם הענישה בעבירות שבהן הורשע הוא ששה חודשי מאסר בפועל אשר ניתנים לריצוי בדרך של עבודות שירות.

המערער הפנה לתסקירי שירות המבחן וציין כי המלצת שירות המבחן נבעה מתוך רצון כי הוא ימשיך בהליכי הטיפול שאותם החל ויתמיד בהליך שיקומו. כמו כן, העבירות בוצעו לפני למעלה משלוש שנים והוא הודה באשמה מיד, שיתף פעולה עם המעסיק, לקח אחריות מלאה על מעשיו. על כן, ביקש לקבל את הערעור ולבטל את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו.

בית המשפט המחוזי סבר כי היה מקום לייחס משקל גבוה יותר לזכותו של המערער בשל הודאתו המידית, שיתוף פעולה עם רשויות החוק, ובכך חסך זמן שיפוטי ניכר, ואף בכתב האישום נרשמו 33 עדי תביעה, ששמיעתם נחסכה. כמו כן מדובר באדם שעד לביצוע האירועים נשוא כתב האישום, ניהל חיים נורמטיביים, ומעולם לא הסתבך עם החוק.

על כן, בסופו של דבר הערעור התקבל בחלקו ועונשו של המערער הופחת במידה מסוימת כך שעליו לרצות 10 חודשי מאסר בפועל במקום 18 חודשים ונקבע כי יתר חלקי גזר דינו של בית משפט השלום יעמדו בעינם ללא שינוי.

עפ"ג 24126-03-18