הכרה בפסוריאזיס כמחלת מקצוע, באילו מקרים?
דרגו את המאמר |
|
התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5 |
כדי לקבל הכרה כנפגע עבודה, עובד שלקה בפסוריאזיס נדרש להוכיח כי המחלה הופיעה ברשימת המחלות המוכרות לפי תקנות הביטוח הלאומי, היא פרצה בזמן שבו הייתה מוכרת כמחלת מקצוע, וכי מתקיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה לפגיעתו.
פסוריאזיס היא מחלת עור תורשתית, אשר במקרים מסוימים עלולה להתפרץ עקב לחץ רגשי נפשי גבוה או זיהום. הגורמים למחלה יכולים להיות מחלות זיהומיות, תרופות, או טראומה של העור, אך ברוב המקרים מדובר במחלה תורשתית הפורצת מעצמה.
מחלת מקצוע היא מחלה שהעובד חלה בה עקב עבודתו או עקב עיסוקו כעובד עצמאי, והיא הופיעה ברשימת המחלות שבתקנות הביטוח הלאומי שהעובד חלה בה כמחלת מקצוע. חולה פסוריאזיס שהוכר כנפגע עבודה זכאי לקבל מענק או קצבת נכות בהתאם לדרגת הנכות ומימון של טיפולים שונים לריפוי העור.
כאשר נסיבות היווצרות מחלת פסוריאזיס קשורות בקשר סיבתי בתנאי או סביבת העבודה עקב לחץ נפשי גבוה, חשיפה ממושכת לחומרים שונים, מגע עם חומרים מזיקים, או אירוע חריג שגרם להתפרצות, היא יכולה להיות מוכרת כמחלת מקצוע, ולזכות את העובד בזכויות של נפגע עבודה.
כדי לממש את הזכויות ולקבל הכרה כנפגע עבודה, כולל דמי פגיעה, קצבת נכות ותגמולים נוספים, על פי החלטת הוועדה הרפואית וחומרת הפגיעה, על עובד שלקה בפסוריאזיס להוכיח כי המחלה הופיעה ברשימת המחלות המוכרות לפי תקנות הביטוח הלאומי, והיא פרצה בזמן שבו הייתה מוכרת כמחלת מקצוע, וכי מתקיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה לפגיעתו.
כדי להוכיח קשר ישיר בין התפתחות המחלה לתנאי העבודה, נדרש העובד להוכיח באמצעות חוות דעת רפואית, כי במסגרת תפקידו עשה באופן שיטתי פעולה מסוימת אשר גרמה לעור להיפגע או נחשף לחומרים מסוכנים לאורך זמן, ובעקבות המחלה נפגעה יכולתו לעבוד. כדי לקבוע קיומו של קשר סיבתי, יש צורך בסבירות של מעל 50% כי תנאי העבודה השפיעו על התפתחות הליקוי או החמרתו, כלומר שיותר סביר לקבוע שהתנאים השפיעו על הופעת הליקוי או החמרתו, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו.
התפרצות פסוריאזיס למדריכת שחיה ומטפלת הידרותרפיה
מורה לשחייה הסובלת מדלקת מפרקים ומחלת הפסוריאזיס, הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי, לאחר שבקשתה להכרה במצבה כנפגעת עבודה נדחתה. בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו נדרש להכריע האם דלקת מפרקים ומחלת הפסוריאזיס נגרמו לתובעת עקב עבודתה כמדריכת שחיה וכמטפלת הידרותרפיה, והאם יש להכיר במחלתה כפגיעה בעבודה.
על פי עובדות התביעה, בשנת 2013 לקתה התובעת בדלקת מפרקים רב מפרקית אשר התפתחה לאחר מחלה חריפה דמוית שפעת. כשנה לאחר מכן פוטרה מעבודתה. בשנת 2014, התובעת אובחנה כסובלת מפסוריאזיס של כפות הידיים והרגליים, והיה ספק אם המחלה נגרמה על ידי תרופה ביולוגית, שקיבלה לטיפול במחלת פרקים ועל כן הוחלף הטיפול.
מומחה רפואי מטעם התובעת קבע כי היא סובלת מדלקת פרקים פסוריאטית, כאשר הפעילות הרפטטיבית הקיצונית אשר תוארה בתנאי עבודתה, הכוללת חזרתיות אלפי פעמים ביום על אותן תנועות, כגון: הרמה והחזקה של תלמידים בבריכה, הדגמות של תנועות בשיעורי שחייה ועוד, עלולה הייתה להוות טריגר להתפתחות דלקת מסוג זה.
לטענת התובעת, המומחה קבע באופן מוחלט וברור כי תנאי עבודתה היוו גורם משמעותי בשיעור העולה על 50% להתפתחות דלקת מפרקים פסוריאטית וכי יש לייחס לתנאי עבודתה השפעה משמעותית העולה על 20%. התובעת ביקשה לאמץ את חוות דעתו של המומחה ולקבוע כי קיים קשר סיבתי.
מנגד טען המוסד לביטוח לאומי כי המומחה הראשון מטעמו, קבע כי אין קשר סיבתי בין מצב עורה של התובעת לתנאי עבודתה. המומחה הנוסף שמונה קבע כי קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתה למצבה האורתופדי אך לא ציין אילו פעולות חוזרות ונשנות גרמו למצבה.
כמו כן, מומחה לשאלות ההבהרה קבע בחוות דעתו כי מחלת הפסוריאזיס אינה קשורה לתנאי עבודתה של התובעת, שבעיקרה נעשית במים וגם סבר כי התרופה הביולוגית לא גרמה לפסוריאזיס. תשובתו של המומחה לשאלות ההבהרה קבעה כי תנועות חוזרות ונשנות עלולות לגרום להופעת המחלה אולם התנועות שביצעה התובעת אינן דומות במהותן ולא היו אחידות ולכן אין מדובר במקרה של מיקרוטראומה.
לאור המחלוקות בין הצדדים והמומחים מטעמם, מונה מומחה רפואי מטעם בית הדין, אשר סבר כי תנועות מפרקיות עלולות להיות גורם מסייע להתפתחות דלקת מפרקים פסוריאטית וקבע כי במקרה זה קיים קשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתה של התובעת למחלתה.
בית הדין קיבל את חוות דעתו של המומחה הנוסף והגיע למסקנה כי דלקת המפרקים הפסוריאטית שממנה סובלת התובעת קשורה בקשר סיבתי לתנאי עבודתה. לפיכך נקבע כי יש להכיר במחלתה כפגיעה בעבודה, וחייב את המוסד לביטוח לאומי לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דינה בסך 8,000 שקלים והוצאות משפט בסך 500 שקלים.
ב"ל 27040-10-16