תאונת עבודה בעת פינוי אשפה, האם המעסיק חייב בפיצויים?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

עובד עירייה המועסק בתור נהג משאית פינוי אשפה, פנה אל בית משפט השלום בתל אביב - יפו והגיש תביעה נזיקית נגד המעסיק, לתשלום פיצויים עקב תאונת עבודה בטענה לרשלנותו.

על פי עובדות התביעה, ביולי 2008, התובע, יליד 1959, ניגש במהלך עבודתו למתקן שטיפה בחירייה החליק נפל ונפגע. התובע טען כי משטח השטיפה היה רטוב, משומן ומלא מיצי אשפה שומניים, על כן נפל ארצה וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקי גוף. על פי חוות דעת רפואית נותרה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור 19%.

העירייה טענה מנגד כי דין התביעה להידחות מאחר שהתובע לא הוכיח את התאונה ואת אופן התרחשותה. הנתבעת כפרה בחבות ולחלופין הגישה חוות דעת מטעמה שלפיה אחוזי הנכות של התובע נמוכים יותר. מומחה שמינה בית המשפט, קבע כי התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור 5.5% כתוצאה מהאירוע הנטען.

לחלופין טענה ההגנה שאם היא תחויב בפיצוי אז יש לחייב את צד ג', שהוא איגוד ערים שהופקד על הטיפול התברואתי וסילוק אשפה באזור גוש דן. גם צד ג' כפר בחבות ולחלופין טען שצד ד' צריך לשאת בפיצוי, בתור אחראי לעבודות הניקיון באתר חירייה, ואחראי ניקיון האתר ושטיפת המשאיות זבל.

המעסיקה חבה בחובת זהירות מושגית כלפי התובע

התובע טען כי "הדבר מדבר בעד עצמו" ויש להחיל את סעיף 41 לפקודת הנזיקין והאחריות לתאונה רובצת על כתפי העירייה. עוד טען כי המעסיקה חבה בחובת זהירות מושגית כלפיו, וכי היא מודה באחריותה לתאונה עקב דו"ח תאונה אשר נערך על ידה. בנוסף נטען כי חברת הניקיון הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית, בכך שלא תחזקה את מתקן השטיפה, ולא נקטה אמצעים למניעת החלקות, ואף לא הדריכה אותו כיצד לנהוג במתקן השטיפה.

התובע ציין כי נציג מטעם חברת הניקיון, הודה בחקירתו כי אין פיקוח או השגחה על מתקן השטיפה, והרשלנות "זועקת לשמיים". עוד נטען כי העירייה שכרה את שירותי הניקיון של הצדדים הרביעים כקבלני ניקיון במתקן השטיפה, אולם התברר כי חברת הניקיון פועלת רק עד השעה 14:00 וזאת למרות שיש משאיות המגיעות גם בשעות הערב והלילה, בדיוק בזמנים שבהם נפגע התובע.

התובע הוסיף וטען כי אין לייחס לו רשלנות תורמת כלל, מאחר שלא הפר את הוראות המעביד ופעל כדין, והתאונה אירעה בנסיבות שיצרו המעסיקות והתובע נקלע לזירה מבלי שידע על התנהלות זו. לעניין הנזק והיקפו, טען כי חוות דעתו של מומחה בית המשפט כושלת ואינה עומדת בשכל הישר בקביעתו כי הוא סובל מנכות צמיתה בשיעור 5.5%.

התובע ציין כי ועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי קבעה את נכותו בשיעור של 14.5% לצמיתות, ומומחה בית המשפט התעלם מכך וכלל לא ברורה קביעתו. התובע טען כי יש להעמיד את נכותו הרפואית כקביעת המוסד לביטוח לאומי ולקבוע את נכותו התפקודית בשיעור של 20%, לאור סוג העבודה הפיזית שבה הוא עובד.

האם מחדליהן של הנתבעות עולות לכדי רשלנות?

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, נדרש בית המשפט לקבוע האם התובע הצליח להוכיח שמעשיהן או מחדליהן של הנתבעות, עולות לכדי רשלנות כמשמעותה בפקודת הנזיקין. כאשר בעת קביעת אחריות בעוולת הרשלנות מתעוררות שלוש שאלות: האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק, האם הפר את אותה חובת זהירות, והאם הפרת החובה היא זו שגרמה נזק?

בית המשפט סבר כי הנתבעות חבות בחובת זהירות מושגית כלפי התובע, וגם בחובת זהירות קונקרטית. העירייה בתור מעסיקת התובע ובתור הבעלים של מתקן השטיפה והאתר בכללותו. עם זאת, צד ג' וד' המשמשות כחברות ניקיון באתר חירייה, שביצעו את עבודות הניקיון עד לשעה שבמסגרת הסכם ההתקשרות עם האתר, אינן חבות בחובת זהירות מושגית. 

לגבי אשם תורם לקרות התאונה, סבר בית המשפט כי יש ממש בחלק מטענות ההגנה לעניין ההיכרות של התובע עם מקום השטיפה, עם זאת כאשר מדובר ביחסי עובד מעביד, נטיית בית המשפט היא לא להחמיר עם הניזוק, לפיכך סבר שיש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור 10%.

בסופו של דבר קיבל בית המשפט את התביעה וחייב את העירייה לשלם לתובע פיצויים בסך של 185,000 שקלים. בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור 23.4%, בניכוי התגמולים שקיבל מביטוח לאומי ואשם תורם. הודעות צד ג' וצד ד' נדחו, ונקבע כי כל אחד מהצדדים זכאי להוצאות ושכר טרחה בסכום כולל של 18,000 שקלים מהצד ששלח לו ההודעות.

ת"א 7430-10-11