תאונת עבודה בקיבוץ, מי אחראי לפגיעה בעובד?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

בפני בית משפט השלום בתל אביב - יפו הוגשה תביעת נזיקין בגין תאונת עבודה. התובע, יליד 1988, עבד בלול עופות שבקיבוץ חפציבה, טען כי בסוף פברואר 2012, במהלך עבודות שהתבצעו בכלוב עופות שבקיבוץ, פגע בו רכבו של הנתבע הראשון, ידו נמחצה בין כלוב שהועמס על ידי הרכב לבין כלוב שלצדו עמד, ונגרמו לו כתוצאה מכך נזקי גוף.

בכתב התביעה טען התובע כי הנתבע השני נהג ברכב והנתבעת השלישית היא חברת הביטוח אשר ביטחה את רכבו של הנתבע הראשון. בהמשך תיקן התובע את כתב התביעה והוסיף את הנתבע השני כבעל דין, וטען כי הנתבע השני או הנתבע הרביעי, שהיה במועד האירוע היה קטין, נהגו ברכב.

לטענת התובע, הוא נפצע בידו מפגיעת כלי רכב ממונע. במהלך פינוי עופות מלולים בקיבוץ שבו עבד. כאשר עמד ליד כלוב העופות הגיע הרכב שעליו מונח כלוב עופות נוסף, עשה סיבוב מהיר לידו ופגע בידו עם הכלוב שהיה על הרכב, כך שהיד נמחצה בין הכלוב שעל הרכב לכלוב שלידו עמד.

עד מטעם התביעה, אשר עבד באותה העת בלולים ועמד סמוך לתובע בקרות התאונה אישר שהיה ליד התובע בזמן שנפגע מהרכב והוסיף כי ראה את ידו של התובע שבורה. עורך דינו של התובע הוסיף כי הנתבע הראשון הודה מפורשות בדיון ההוכחות כי לא ראה את התאונה.

כך גם העיד הנתבע הרביעי, ומסר כי לא ראה בכלל את התאונה ולא היה באזור בזמן התאונה אלא עבד בלולים, זאת בניגוד לעדות שנתן במסגרת התיק אשר התנהל בבית המשפט בנצרת, שם אישר כי התובע נפגע מהרכב. מנגד טענו הנתבעים כי התובע נפגע מהכלוב עצמו אשר נסגר עליו.

תאונת דרכים או תביעה לפי פקודת הנזיקין?

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, נדרש בית המשפט להכריע האם מדובר בתאונה המהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים או בתביעה לפי פקודת הנזיקין, וקבע כי בנסיבות המקרה מדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

סעיף 8 לחוק קובע את עקרון ייחוד העילה. אירוע תאונה שנכנס למסגרתו, לא מקים עילת תביעה לפי פקודת הנזיקין, עילה לפי פקודת הנזיקין מתקיימת רק במקום שבו תאונת הדרכים אינה מקימה עילה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לנפגע שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לא תהיה עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, גם אם נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון.

בית המשפט קבע כי התובע נפגע בידיו מכלי רכב ממונע בזמן שעבד בספירת עופות שהיו בתוך כלובים מברזל, כאשר נהג הרכב העמיס כלוב נוסף לספירה, נפגע התובע בידו בין שני הכלובים וידו נמחצה, כתוצאה מכך נגרם לו שבר ביד.

בית המשפט דחה את טענות הנתבעים כי התובע נפגע מהכלוב עצמו אשר נסגר עליו, וקבע כי הן לא סבירות ולא מסתברות. על כן, מאחר שהתאונה עונה להגדרת תאונת דרכים נשאר לבחון האם ישנו כיסוי ביטוחי לתאונה, מכיוון שהצדדים היו חלוקים בנושא זהות הנהג והאם הפוליסה תקפה.

בית המשפט סבר שהפוליסה שהנפיקה חברת הביטוח אינה מכסה את הנזקים בתיק. במקרה זה, העובדה שהנתבע היה בן 16 מאששת את האפשרות הסבירה כי הסיכון לקרות התאונה הוא גילו הצעיר של הנהג, זאת גם לאור טיב הנהיגה והניסיון שלו. על כן, נקבע כי אין כל חבות לחברת הביטוח בגין נזקי התובע ובהעדר תביעה נגד קרנית על הנתבע הרביעי, בתור הנהג לפצות את התובע בגין נזקיו.

באשר לנתבעים הראשון והשני, קבע בית המשפט שהם כבעלים ומחזיקים של כלי הרכב, התירו את השימוש בו לנתבע הרביעי, למרות שידעו כי בשל גילו הצעיר, הוא אינו מכוסה בפוליסה אותה הנפיקה המבטחת, ומשכך הם חבים באחריות לפיצוי כלפי התובע, הן בשל רשלנותם מכוח עוולת הרשלנות והן מכוח עוולת הפרת חובה חקוקה, בכך שאפשרו לו לנהוג על הרכב בידיעה כי הוא נעדר ביטוח.

מאחר שלתובע לא נותרה נכות צמיתה, סבר בית המשפט כי יש לקבוע לו פיצוי גלובלי בגין ראשי הנזק ובמיוחד כאב וסבל לאור פגיעתו. ובסופו של דבר חייב את הנתבעים 1,2,4 לפצות את התובע ביחד ולחוד בסכום של 25,000 שקלים, בצירוף הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור 23.4% מסכום הפיצויים.

ת"א 52084-08-15