נפילה מגובה בעת ביצוע עבודות חשמל, מי אחראי לתשלום פיצויים?

דרגו את המאמר

התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

אל בית משפט השלום בעכו הוגשה תביעה בגין נזקי גוף שהגיש חשמלאי, על רקע נפילה מגובה שאירעה באוגוסט 2007, בבניין מגורים שבבעלות הנתבע, שבמסגרתה נגרמו לו נזקי גוף.

על פי עובדות התביעה, התובע, חשמלאי, יליד 1982, היה נוכח בבניין מגורים שבבעלות או בחזקת הנתבע, ושהה במרפסת באחת הקומות העליונות, שהייתה ללא מעקה וללא גידור כדי לאפשר פריקת חומרי בניין. במהלך עבודתו התובע נפל מהמרפסת ונגרמו לו נזקי גוף.

לטענת התובע, התאונה אירעה בעקבות התרשלותו של הנתבע והפרת חובותיו החקוקות, זאת מאחר שהוא לא נקט באמצעי הזהירות הנדרשים, אם בהתאם למעמדו של התובע כמי שעבד בשירותו ואם כמי שמבקר במקרקעין.

התובע טען כי לא ננקטו הפעולות הדרושות להבטיח עבודה בגובה באופן בטוח, לא ניתנה לו הדרכה מתאימה ולא בוצע פיקוח מתאים, לא סופקו אמצעי בטיחות בעבודה בגובה ולא נערך פיקוח מתאים בעת ביצוע העבודות, לא בוצעו פעולות נדרשות למניעת נפילה על ידי גידור המקום שבו בוצעו העבודות.

התובע הוסיף וטען כי אחריותו של הנתבע בנסיבות העניין היא מוגברת בהיותו מזמין העבודה או מי שעבודות הבנייה בוצעו במקרקעין שבבעלותו, וזאת מכוח תחולתם של הוראות פקודת הבטיחות בעבודה והתקנות שעל פיה, ומכוח הוראותיהן של תקנות התכנון והבניה ותקן ישראלי מספר 1142.

במועד התאונה לא היו מותקנים מעקות במרפסת

לטענת התובע הוכח שהנתבע הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו מכוח היותו בעל המקרקעין, גם אם ייקבע שמעמדו הוא כמבקר בנכס כטענת הנתבע או מי מטעמו. זאת מאחר שבמועד התאונה לא היו מותקנים מעקות במרפסת שממנה נפל, הרי שכבר בכך יש כדי לעמוד ברף הנדרש לצורך הוכחת עוולת הרשלנות.

מנגד טען הנתבע כי הוא עצמו לא שכר את התובע לעבוד בשירותו ולא ביקש את הסיוע שלו במועד האירוע או בכלל, אלא בנו הוא ששכר אותו לעבוד בשירותו נוכח הצהרת התובע כי הוא חשמלאי מוסמך, נתון שהסתבר כלא נכון. עוד נטען כי מערכת היחסים בין התובע ובנו של הנתבע הייתה של מזמין - קבלן ולא יחסי עובד ומעביד וכי התובע קיבל תמורה מלאה עבור שירותיו, על אף שלא המציא חשבונית כדין.

לגבי התאונה טען הנתבע, כי היא ארעה בשטח שאינו בחזקתו, הוא עצמו לא נכח במקום במועד האירוע, לא הזמין את המנוף, לא פיקח על הנעשה באתר הבנייה, לא הסיר את המעקה ואף לא ניתנה על ידו כל הוראה להסרתו.

לאחר עיון בכתבי הטענות, בתצהירים ובמוצגים שהוגשו ושמיעת העדים מטעם הצדדים, קבע בית המשפט כי עלה בידי התובע להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו בהליך זה במישור היחסים שבינו ובין הנתבע ועל כן דין התביעה להתקבל.

בית המשפט סבר כי אין מחלוקת בין הצדדים לכך שהתובע נפל במועד הנטען ממרפסת בבניין המגורים ונגרמו לו נזקי גוף, כמו כן אין מחלוקת כי במועד התאונה לא היה מעקה למרפסת שממנה נפל התובע. לפיכך נקבע שהתובע נפל מגובה, ומקומה המוחזקת על ידי הנתבע בעצמו.

לא הוכח שננקטו אמצעים סבירים למניעת הנפילה

בית המשפט ציין כי משבוסס הנתון שלפיו הנתבע הוא הבעלים או המחזיק של בניין המגורים, במעמדו זה חלה עליו חובת זהירות מושגית כלפי כל גורם המצוי והמגיע לבניין, לרבות התובע אם כקבלן, אם כעובד ואם כמבקר. בכל אחד מהמקרים מוטלת עליו חובת זהירות מושגית כלפי התובע ועליו לוודא כי מצב הבניין אינו מסכן את הבאים בשעריו, ולדאוג לשלומו של התובע ולביטחונו.

בנסיבות המקרה, לא הוכח שננקטו אמצעים סבירים כלשהם לשם מניעת הסכנה הטמונה במרפסות ללא מעקות. לפיכך הנתבע בהיותו בעל המקרקעין לא היה אמור להותיר את המרפסות ללא מעקות ביטחון. אי התקנת המעקות או אי ביצוע גידור כדי למנוע נפילה מהבניין היו בנסיבות העניין בגדר הפרה של חובת הזהירות הקונקרטית, כך שהיוו התרשלות מצדו.

בית המשפט קבע כי הנתבע התרשל והפר את חובת הזהירות שחב הוא כלפי התובע בנסיבות העניין. הפרה זו קשורה באופן ישיר לנפילתו ולנזקי הגוף שנגרמו לו בגינה, על כן הוא חויב בתשלום פיצויים בסך של 170,000 שקלים, בגין כאב וסבל, הפסד שכר עבר ועתיד, עזרת הזולת והוצאות עבר ועתיד.

ת"א 6495-08-14