האם עובד שעבד בעיריה מטעם פרוייקט שיקום תעסוקתי זכאי לזכויות מהמעביד?
| דרגו את המאמר |
|
 |
התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5 |
יחסי עובד מעביד בפרויקט לשיקום אוכלוסיות חלשות
עולה חדש מאתיופיה השתתף ב"פרויקט שיקום תעסוקתי" ביוזמתם של המוסד לביטוח לאומי, שירות התעסוקה ומשרדי ממשלה שונים. במסגרת הפרויקט, אשר מטרתו הייתה לסייע לאוכלוסיות מתקשות להשתלב בשוק העבודה, עבד התובע בעבודות גינון עבור עיריית בית שמש, בהיקף של חמישה ימים בשבוע. האם התקיימו בין התובע לבין עיריית בית שמש יחסי עובד מעביד? האם, כפועל יוצא מיחסי עבודה אלו, יהיה התובע זכאי לתשלום הפרשי שכר וזכויות עובדים נוספות?
כידוע, קביעת יחסי עובד מעביד בין צדדים מהווה קביעה של סטאטוס אשר מקים חובות וזכויות הדדיות. במסגרת הפסיקה התגבשו מבחנים שונים לצורך בירור סוגיות אלו. המבחן המוביל בעניין זה הינו המבחן המעורב. בבסיסו של מבחן זה נמצא מבחן ההשתלבות המורכב מפן חיובי ופן שלילי. כמו כן, קיימים מבחנים משנה נוספים העוסקים בסוגיות כגון כפיפות בין הצדדים, פיקוח, תשלום השכר וכדומה.
קראו עוד בתחום:
- הפיכת עובד קבלן לעובד המעסיק בפועל מכוח סעיף 12א לחוק קבלני כוח אדם
- תביעת קיזוז סכומים אשר שולמו לעובד בתור עצמאי לאחר הכרה ביחסי עובד מעביד
- יחסי עובד מעביד בענף הסיעוד
- קיום יחסי עובד מעביד בעת הכשרה מקצועית של סטודנט
- האם יחסי עובד מעביד כאשר משולם שכר קבלני לצד שכר שעתי?
במקרה דנן, נקבע כי התובע לא היה עובד עיריית בית שמש וזאת משום שמרבית המבחנים אשר נקבעו לשם בחינת יחסי עבודה לא התקיימו בעניינו. ראשית, עצם ההתקשרות בין הצדדים לא הייתה באופן בו עיריית בית שמש "המעביד" הייתה יכולה לבחור את התובע או לערוך לו ראיון קבלה. למעשה, התובע הופנה לעיריית בית שמש על ידי המוסד לביטוח לאומי, וזאת כאשר המוסד לביטוח לאומי איננו מפיק הנאה מתוצרי עבודתו של האחרון. המוסד לביטוח לאומי, אשר למעשה "קיבל" את התובע לעבודה, לא שילם לו שכר כלשהי כתמורה על עבודתו.
בנוגע למבחן התמורה, בית הדין ציין כי התמורה לתובע בתקופת ההשתתפות בתוכנית נקבעה מראש על ידי הגורמים אשר היו שותפים לפרויקט, ולא הייתה פתוחה למשא ומתן. כמו כן, במקביל לשכרו (אשר שולם בהתאם לתלוש שכר וניכויים כדין), קיבל התובע גם גמלת הבטחת הכנסה. התובע לא השכיל להוכיח יחסי עובד מעביד גם בהתאם למבחן הפיקוח. שכרו שולם לו ללא קשר לשעות עבודתו, הוא לא נדרש להחתים כרטיס עבודה והשכר לא היה תלוי בעבודתו בפועל. תקופת ההתקשרות בין הצדדים הוגבלה למספר חודשים ונקבעה מראש.
"אופי היחסים בין הצדדים - התובע, עיריית בית שמש והמוסד לביטוח לאומי - היה נטוע בפן הסוציאלי ולא המדובר במבנה העסקה שגרתי", נכתב בפסק הדין. בית הדין לעבודה ציין כי אין מקום להחיל במקרה דנן את הוראות חוק שכר המינימום, השתמ"ז-1987. "תכליתו העיקרית של חוק שכר מינימום הינה למנוע ניצולם של עובדים במסגרת יחסי עבודה. במקרה דנן, לא מדובר ביחסי עבודה ועל כן אין מקום להפעיל את הוראות החוק".