פגיעה בעבודה עקב חשיפה לחומרים מסוכנים במוסך

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

בית הדין הארצי לעבודה קיבל ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה, שבו נדחתה תביעת התובע להכיר על ידי המוסד לביטוח לאומי במחלת סרטן מסוג CML שממנה הוא סובל, כפגיעה בעבודה על פי עילת המיקרוטראומה, עקב חשיפה לחומרים מסוכנים במסגרת עבודתו כמכונאי רכב במוסך.

על פי עובדות התביעה, המערער, יליד 1962, עבד מאז גיל 15 ובמשך שנים רבות כמכונאי רכב. בשנת 2009 הוא אובחן כמי שסובל ממחלת סרטן מסוג CML, אשר לטענתו, נגרמה בשל חשיפתו לחומרים מזיקים ומסוכנים במהלך עבודתו, כגון: אדי דלק, בנזין, בנזן, סולר, גזי פליטה ממנועי דיזל, נפט ועוד.

התובע לא הציג תשתית עובדתית בנוגע להיקף החשיפה

בית הדין האזורי דחה את התביעה מאחר שלא שוכנע כי הונחה תשתית עובדתית מספקת להכרה במחלתו של התובע כמחלה הנובעת מתנאי עבודתו במוסך בהתבסס על עילת המיקרוטראומה, מכיוון שהתובע עצמו אישר כי השימוש בנפט וחומצה לצורך ניקוי הופסק לפני כעשרים שנה.

לגבי החומצה, העיד התובע כי אינו יודע מהו סוג החומר ומה הייתה הריכוזיות שלו ולגבי שאר החומרים שציין, לא ניתנה עדות מספקת למהות החומרים, למשך ולתדירות חשיפתו אל אותם חומרים. כמו כן, החל משנת 2000 התובע עוסק כעצמאי ומעסיק עובדים מטעמו. ואף מדובר במוסך גדול בעל סככה פתוחה ומאווררת ועל פי עדות התובע, חלק מהטיפולים נעשו מחוץ למוסך כדי להימנע מפליטת גזים רעילים.

העד מטעם התביעה העיד כי התובע, כמנהל עבודה, לא בא במגע עם אותם חומרים וכי מדובר בטיפולים שונים ומגוונים וכאמור, אין עדויות מספיקות לגבי משך החשיפה לאותם חומרים שטען התובע כי נחשף אליהם במסגרת עבודתו. בסופו של דבר התקשה בית הדין לקבוע ממצא עובדתי שניתן יהיה להעביר למומחה, על סמך עדויות התובע והעד מטעמו בעניין מהות החומרים שאליהם נחשף התובע ומידת החשיפה.

בהעדר מידע מספיק בעניין החומרים שאליהם נחשף התובע וריכוזם, קבע בית הדין האזורי כי אין כל אפשרות להעביר את הנתונים למומחה לצורך מתן חוות דעת רפואית, לפיכך התביעה להכיר במחלה כפגיעה בעבודה נדחתה.

בחינת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה והמחלה

בנסיבות אלה פנה התובע אל בית הדין הארצי לעבודה וטען כי הניח תשתית מספקת לצורך מינוי מומחה רפואי לצורך בחינת שאלת הקשר הסיבתי שבין תנאי העבודה לבין מחלתו. לטענתו, לפי הפסיקה הקיימת, אין חובה כי יוכיח במדויק את זהות החומרים שאליהם נחשף, ריכוזם, תדירות ומשך החשיפה. בפרט כאשר מדובר בחשיפה ארוכת שנים שלא מאפשרת תיעוד מדויק מסוג זה. עוד נטען כי במקרים דומים מונה מומחה רפואי אשר בחן את שאלת הקשר הסיבתי.

המוסד לביטוח לאומי טען כי עילת המיקרוטראומה מחייבת תשתית עובדתית שלפיה נחשף העובד באופן רציף לחומרים הרעילים, ועליו להוכיח מהם בדיוק אותם חומרים, ומה היה מינונם. על התובע לתאר במדויק את מהות והיקף עבודתו, תוך שימוש באותם חומרים, תדירות השימוש בהם והיקף חשיפה משמעותי.

המוסד לביטוח לאומי הוסיף וטען כי בחלק מהתקופה היה התובע מנהל מוסך ולכן לא בא במגע עם החומרים הנטענים, וכי המוסך מצוי בסככה מאווררת וחלק מהטיפולים בוצעו מחוץ לסככה וגם התובע לא ידע מהו החומר ששימש לניקוי מנועים לפני 20 שנה. לפיכך נטען כי התובע לא הציג תשתית עובדתית בנוגע להיקף החשיפה, תדירות החשיפה וריכוז החומרים.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, סבר בית הדין הארצי לעבודה כי דין הערעור להתקבל. בית הדין ציין כי חדירה של חומרים מסוכנים דרך הנשימה מהווה שרשרת של אירועים המהווים פגיעות חוזרות ונשנות בדרך של מיקרוטראומה. וכי כאשר קיימת תשתית עובדתית לחשיפה לחומרים מזיקים ורק היקף החשיפה אינו ברור לחלוטין, ניתן לבחון את קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי גם באמצעות חוות דעתו של מומחה רפואי.

לפיכך נקבע כי עניינו של התובע יוחזר לבית הדין האזורי, כדי שיקבע את התשתית העובדתית על יסוד כלל החומר שבתיק. גרסת התובע התקבלה ונקבע כי בית הדין ימנה מומחה רפואי לצורך בחינת שאלת הקשר הסיבתי. ככל שיקבע כי גרסת התובע לא התקבלה בעיקרה יבחן בית הדין האזורי, לאחר שמיעת הצדדים, את ההצדקה במינוי המומחה לאור הנפסק בפסק דין זה. לאור תוצאת המשפט נקבע כי ביטוח לאומי ישלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 5,000 שקלים.

עב"ל 10490-10-16