כוויה עקב תאונת עבודה, מתי ניתן לתבוע פיצויים?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

תאונת עבודה היא אירוע שבו עובד נפגע בעת או עקב עבודתו אצל מעבידו, או עצמאי אשר נפגע תוך כדי עבודתו. סעיף 79 לחוק הביטוח לאומי מגדיר תאונת עבודה כתאונה שאירעה לאדם תוך כדי עבודה אצל מעסיקו או מטעמו, כולל תאונה שאירעה בדרך למקום העבודה או בחזרה ממנו או בזמן הפסקה.

תאונת עבודה מוגדרת כאירוע פתאומי, אשר נגרם על ידי גורם חיצוני אשר פגע בעובד וכתוצאה מכך נגרם לו נזק גופני או נזק נפשי. כאשר כוויה אשר נגרמה ממכשיר חם או כלי עבודה רותח, עשויה לענות על ההגדרה של תאונת עבודה, ולזכות את העובד שנפגע בפיצויים הן מהמוסד לביטוח לאומי והן מהמעסיק במקרה של התרשלות מצדו, עקב אי הקפדה על נהלי עבודה וכללי בטיחות.

כדי שתאונה תוכר כתאונת עבודה על העובד שנפגע להוכיח בפני המוסד לביטוח לאומי או בית המשפט כי היא התרחשה בזמן העבודה ונגרמה עקב העבודה עצמה. כמו כן, יש להוכיח קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לבין התאונה וקיומו של קשר ישיר בין התאונה למקום או תנאי העבודה.

עובד שנכווה מצינור מתכת הגיש תביעה נגד המעסיק

עובד במפעל כימיקלים אשר נכווה במהלך עבודתו מצינור מתכת חם, וכתוצאה מכך נותרה לו צלקת רחבה בזרועו, פנה אל בית משפט השלום בקריות והגיש תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף. התביעה הוגשה נגד המעסיק בפועל ונגד מזמין העבודה והמקום שבו התרחשה התאונה שהוא מפעל לכימיקלים.

על פי עובדות התביעה, בסוף שנת 2015, נפגע התובע, יליד 1962, בתאונת עבודה במפעל. התובע נכווה מצינור מתכת חם בזרוע ונגרמה לו כווייה בדרגה 2. כתוצאה מכך נותרה לו צלקת מעל המרפק באורך 12 ס"מ ורוחב 5 ס"מ. והצדדים הסכימו על נכות רפואית בגין הצלקת בשיעור של 5%.

במסגרת קדם משפט מורחב, שמע בית המשפט את עדות התובע ועדות עד מטעמו אשר לא נכח בתאונה עצמה, אך תיאר את ההיבטים השונים של ביצוע העבודה במפעל על ידי התובע ועובדים אחרים. לאחר שמיעת העדויות במסגרת קדם המשפט, הציע בית המשפט לצדדים כי התביעה תתקבל אך יופחת מהפיצוי בגין רשלנות תורמת בשיעור של 30%.

רשלנות תורמת של העובד בשיעור של 30%

על פי הנתונים שהוצגו, סבר בית המשפט כי דין התביעה להתקבל, אך יש מקום לפסיקה של רשלנות תורמת על רקע העובדה שלא ניתן אמון בכך שהתובע לא ידע שהוא עובד על צינור חם ואף היה לו ניסיון רב בעבודות מסוג זה וחוסר הזהירות שננקטה על ידו תוך כדי ביצוע העבודה, מחייב קביעת רשלנות תורמת הולמת.

נוסף על כך, בית המשפט קבע כי המעסיק אחראי בכל הקשור בפיקוח על עבודתו של התובע, בביצוע הדרכות מתאימות ובאספקת אמצעים למנוע את התאונה לרבות הימצאות של מנהל עבודה במקום, אשר כלל לא נכח באותו זמן, אלא היה בים המלח תוך הטלת משימות על עובדים הנמצאים במפעל.

התובע דרש סכום גלובאלי בשיעור של 20,000 שקלים בגין אפשרות של הפסד השתכרות בעתיד, אולם טענה זו נדחתה, מכיוון שעל פי דו"ח רציפות בעבודה, התובע המשיך לעבוד מיד לאחר התאונה ואף אין סיכוי שייגרם לו נזק של הפסד השתכרות בעתיד בגין פגיעה זו.

לגבי הפסד השתכרות בעבר, מדובר בתובע שטופל במסגרת קופת חולים ולא אושפז עקב הפגיעה. התובע היה באי כושר עבודה במשך שמונה ימים, אך בפועל קיבל את מלוא השכר מהמעביד, על פי אישורים שהוצגו בפני בגין תקופה זו, ולכן גם הדרישה להפסד השתכרות בעבר נדחתה. לפיכך, ראש הנזק העיקרי והיחידי הוא ראש נזק לא ממוני של כאב וסבל וכן דרישה לשיפוי התובע על הוצאה כספית שנגרמה לו בגין חוות דעת רפואית של מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית מטעמו, אשר עליו שולם סך של 4,000 שקלים.

התובע טען כי יש לפצות אותו בסכום של 36,000 שקלים המהווה כפל פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ביחס לסמכותו של בית המשפט להעמיד נכות מתחת ל 10% על בסיס נכות של 10% ואף התובע הדגיש את העובדה כי מדובר באירוע ישן משנת 2005 ולכן יש להוסיף ריבית מתאימה.

בנוגע להוצאות המשפט, טענו הנתבעים כי הוגשה על ידם חוות דעת נגדית של מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית, אשר קבע בחוות דעתו כי לא נותרה לתובע נכות תוך התייחסות לחוות דעתו של המומחה מצד התובע. לטענתם, כל צד צריך לשאת בהוצאותיו וגם להם נגרמה, כאמור, הוצאה בגין חוות דעת ולכן אין לשפות את התובע בגין הוצאה זו.

בית המשפט קיבל את עמדת התובע בעניין זה, ופסק לטובתו בגין הוצאות משפט סך של 4,000 שקלים. לגבי ראש הנזק של כאב וסבל קבע כי התובע זכאי לפיצוי בשיעור של 25,000 שקלים. כאשר מסכום זה יש לנכות 30% רשלנות תורמת, כלומר הפחתה של 8,700 שקלים. כך שהסכום שנפסק בסופו של דבר הועמד על סך של 20,500 שקלים.

ת"א 58428-11-12