התעמרות בעבודה, מתי ניתן לקבל פיצויים?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

כל עובד זכאי לעבוד בסביבת עבודה בטוחה ומכבדת ואסור למעסיק להתעמר בעובד במסגרת יחסי עובד מעביד. עובד אשר המעסיק התעמר בו, יכול להיות זכאי לפיצויים בשל עוגמת נפש והפרת החובה לנהוג בתום לב, וכן לתשלום פיצויי פיטורין, אם העובד התפטר בדין מפוטר עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה.

האיסור על התעמרות בעבודה אינו מוסדר בדיני העבודה אלא נובע מחוק יסוד של כבוד האדם וחירותו. חובת תום הלב מוגברת ביחסי עובד מעביד ועל המעסיק מוטלת חובה לספק לעובדיו סביבת עבודה הוגנת ובטוחה.

התעמרות בעבודה או התנכלות תעסוקתית, על פי פסיקת בית הדין לעבודה, היא התנהגות חוזרת, מצד המעסיק או מצד עמיתים לעבודה, אשר עלולה להטריד, להשפיל ולפגוע בעובד. עוד נקבע כי אירוע חד פעמי אינו מוגדר כהתעמרות בעבודה, אלא יש צורך במספר אירועים נפרדים החוזרים על עצמם, כדי שהעובד יוכל לקבל פיצויים בגין הפרת החובה לנהוג בתום לב.

התעמרות בעבודה היא התנהגות שאינה פיזית אשר חוזרת על עצמה, והיא באה לידי ביטוי בהתעללות נפשית ופסיכולוגית כגון: צעקות וקללות, האשמת שווא, התעלמות מופגנת מהעובד על ידי המעסיק או עובדים אחרים וגרימה לבידוד, חוסר כבוד ופגיעה בזכויות העובד, הטלת איסורים פוגעניים ומשימות משפילות, חדירת יתר לפרטיות, ביקורת קשה ומוגזמת וכדומה. 

במקרים מסוימים יכולה התעמרות בעבודה להוות הרעה מוחשית בתנאי העסקה או עילה לכך שאין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו, דבר המזכה את העובד שהתפטר בתשלום פיצויי פיטורין בתנאי שעבד לפחות שנה באותו מקום עבודה. במקרה של פגיעה בתנאי העסקת עובדי קבלן, הן המעסיק והן מזמין העבודה מחויבים בתשלום פיצויים.

פיצוי בשל הפרת החובה לנהוג בתום לב

נציגת טלמרקטינג אשר הועסקה על ידי חברה פרטית העוסקת בשיווק ומכירה של יחידות דיור בבית אבות, פנתה אל בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו, והגישה תביעה לתשלום פיצוי פיטורין ופיצוי בגין עגמת נפש, לאור הפרת חובותיה של הנתבעת כמעסיקה לפעול בתום לב, בהגינות ובסבירות.

על פי עובדות התביעה, יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בעקבות תקרית מילולית שאירעה בין התובעת לבין המנהלת הישירה הממונה עליה. התובעת טענה כי המנהלת נהגה בה, כמו גם בשאר העובדים במשרד, באלימות מילולית לכל אורך תקופת עבודתה. לטענתה, לא פעם היו אירועים שבהם היא התפרצה עליה בצעקות וקללות, והאווירה במשרד הייתה עכורה ושרר פחד מתמיד מההתפרצות הבאה של המנהלת.

בסוף שנת 2014 אירעה תקרית חמורה בין התובעת לבין הממונה, אשר במהלכה גידפה אותה הממונה והשתמשה בכינויים: "בהמה, מטומטמת, מפגרת", וכל זאת בטונים גבוהים ולעיני יתר העובדים במשרד. זאת לאחר שהמנהלת ביקשה להעיר לתובעת על הצורה שהעבירה מידע ללקוח, אך במקום לעשות זאת בצורה נעימה ומקובלת בחרה לצעוק, להשפיל ולגדף אותה.

לטענת התובעת, בעקבות התנהגותה היא חשה באותו רגע עלבון נוראי ופרצה בבכי סוער וכדי להשיב את כבודה האבוד השיבה בצעקות על הממונה ועזבה את מקום העבודה. התובעת טענה כי סיימה את עבודתה בחברה עקב השפלות, קללות וגידופים שספגה מצד המנהלת. היא ציינה כי התנהלות זו נוגדת את הבסיס שעליו נשענים יחסי העבודה, הדורשים חובת הגינות וחובת תום לב מוגברת בין עובד למעביד במהלך העבודה וגם בסיומה.

מהראיות שהוצגו לפני בית הדין עלה כי סביבת העבודה תחת ניהולה של המנהלת הישירה הממונה על התובעת הייתה בעייתית מבחינת היחס לעובדים תחתיה. ואף עלה מהראיות כי צעקות וגערות על העובדים, היו כחלק משגרת העבודה תחת ניהולה.

גרסת התובעת לעניין זה לא נסתרה ונתמכה בעדויותיהן של עובדות נוספות, לגבי סביבת העבודה תחת ניהולה של אותה אחראית. עוד עלה מהראיות כי נגרמה לתובעת עוגמת נפש רבה כתוצאה מהתנהלות הנתבעת. התובעת צירפה מסמכים המעידים על כך, כי מאז המקרה, אשר הוביל להתפטרותה, היא נמצאת בטיפול נפשי כנגד דיכאון והיא לא חזרה למעגל העבודה.

לאחר בחינת המקרה, הגיע בית הדין למסקנה כי התובעת זכאית לפיצוי בגין עוגמת נפש, מאחר שהמעסיקה הפרה את חובתה לפעול כלפיה בתום לב ובהגינות. התנהלות המעסיקה בכל הקשור לדאגה לסביבת עבודה תקינה עבור התובעת, לא הייתה בתום לב ובהגינות הנדרשת, כך שאי נקיטת הצעדים המתבקשים למניעת סביבת העבודה, הביאה לתקרית ולהפסקת עבודתה של התובעת. עם זאת, התנהלותה הבעייתית של התובעת תרמה לממדי התקרית, שהרי, בסופו של דבר, הייתה זו הממונה שסירבה לעבוד עם התובעת, ולא להפך.

בית הדין קבע כי התנהלות המעסיקה מצביעה על הפרת חובותיה לפעול בתום לב, בהגינות, בסבירות. עוד צוין כי מקרה זה נמנה על המקרים המיוחדים המצדיקים חיוב הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין נזק לא ממוני שנגרם עקב ההפרות.

בעת חישוב גובה הפיצויים הובאו בחשבון מצבה הנפשי של התובעת, קביעת נכות נפשית על ידי המוסד לביטוח לאומי וכן אי חזרתה למעגל העבודה, ואולם לא נמצא כי הממונה התנהלה מרוע לב או מתוך חוסר הוגנות, ולא נמצא כי מדובר בהתנכלות קונקרטית לתובעת, כאשר הסלמת האירוע הייתה נעוצה בהתנהלות התובעת ולא רק בהתנהלותה הממונה. בסופו של דבר נקבע כי התובעת זכאית לפיצוי בסך 25,000 שקלים בגין עוגמת נפש. בנוסף חויבה הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5000 שקלים.

סע"ש 25115-02-15