תאונת עבודה במוסך, האם המעסיק הפר את חובתו?

דרגו את המאמר

התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

אל בית משפט השלום בהרצליה הוגשה תביעה לפיצויים לפי פקודת הנזיקין בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת עבודה, שאירעה בספטמבר 2012, במהלך עבודתו במוסך. התביעה הוגשה נגד המעסיק בטענה כי הנהיג שיטת עבודה לקויה, מסוכנת ולא בטיחותית, דבר שהוביל לקרות התאונה.

על פי עובדות התביעה, התובע, יליד 1982, עבד במועדים הרלוונטיים כחשמלאי רכב במחלקת הדיאגנוסטיקה במוסך. התאונה אירעה במהלך עבודתו, בעת שנדרש לבדוק תקלה במנוע של משאית. במהלך הבדיקה נשאבה ידו לפתח כניסת האוויר של מדחס הטורבו של המנוע אשר היה חשוף, ללא צינור יניקת האוויר המכסה אותו. וכתוצאה מהתאונה נגרמה לתובע קטיעה חלקית באצבע 2 בכף ידו השמאלית.

המחלוקת שנותרה בין הצדדים נסבה הן בסוגיית האחריות לתאונה והן בסוגיית הנזק. התובע טען כי האחריות לתאונה מונחת במלואה על כתפי המעסיק, אשר התרשל בכך שהותירה את המדחס חשוף, לא הכשיר אותו לעבודה בסביבת מדחס, לא בפן הבטיחותי ולא בפן המקצועי, לא סיפק אמצעי מיגון הולמים ושלח אותו לבצע עבודה שאינו כשיר לבצעה בהיעדר ידע וניסיון במכונאות ובכך הפר את חובתו לספק לו סביבת עבודה בטוחה.

המעסיק טען מנגד כי תפקידו של התובע התמצה באיתור וטיפול בתקלות חשמל באמצעות מחשב בלבד, וכי בעצם הימצאותו בקרבת המדחס הוא חרג מתפקידו, וכי בנסיבות אלו, לא ניתן היה לצפות את התרחשות הנזק.

לטענת המעסיק אין לקבל גרסת התובע העולה מתצהיר עדותו הראשית, שלפיה הוא נדרש לעבודה בסביבת המנוע לצורך תיקון תקלת חשמל המצויה בתחום אחריותו. לכן האחריות לתאונה מוטלת על התובע בלבד, אשר על אף שהדבר אינו כרוך בתפקידו ועל אף שידע, כי פתח המדחס לא היה מכוסה בצינור יניקת האוויר וחרף הסכנה הטמונה בכך, מצא לקרב את ידו לסביבתו.

המעסיק היה צריך לצפות את התרחשותו של הנזק

לאחר שמיעת טענות הצדדים סבר בית המשפט כי התובע הרים את הנטל להוכיח תביעתו. בנסיבות המקרה הקונקרטיות, לא תתכן מחלוקת, כי מדחס המנוע אשר ייצר כוח יניקה ואשר פתחו הותר חשוף, היווה סכנה ניכרת, ברורה ומידית לצוות העובדים באותה סביבת עבודה, ובכללם לתובע.

העובדה, שאינה שנויה במחלוקת, כי בעת התאונה נשאבה ידו של התובע לתוך פתח המדחס, מעידה על כך שהמעסיק יכול היה והיה עליו, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, לצפות את התרחשותו של הנזק, כלומר, עבודה בסביבת מדחס מונע וחשוף עשויה לגרום לנזק גוף, כפי שאכן אירע בפועל.

חיזוק לגרסת התובע עלה הן מתצהיר עדותו הראשית והן מעדותו בחקירתו הנגדית, והן מטופס בל/250, אשר נחתם על נציג מטעם המוסך ולפיו התאונה אירעה עת התכוון התובע לבדוק חלק במנוע, ואף בדו"ח פעולה של המשטרה נרשם כי התובע קירב את ידו לאזור המדחס כחלק מהבדיקה של המשאית ובאישור המעסיק, שלפיו התובע נפגע תוך כדי עבודתו על רכב.

בית המשפט שוכנע כי הימצאות התובע בסמיכות למדחס לא הייתה אלא במסגרת תפקידו ולצורך טיפול בתקלה המצויה בתחום אחריותו וממילא כי היה על המעסיק לצפות את התרחשות הנזק, זאת נוכח הסכנה הברורה הטמונה במדחס כשהוא מונע ואינו מכוסה. בנסיבות אלה, הוטלה על המעסיק החובה לנקוט באמצעי זהירות הולמים כדי למנוע את אותה סכנה.

אין להטיל על התובע כל אשם תורם

לגבי סוגיית אשם תורם לקרות התאונה, סבר בית המשפט כי מקרה זה אינו נופל בגדר אותם החריגים המצדיקים הטלת אשם תורם על העובד. זאת מאחר שהתובע התקרב לעבר המדחס נוכח חשד לתקלת חשמל, שהייתה באותה העת בגדר אחריותו ונתונה לטיפולו ומתוך כוונה לעשות מלאכתו נאמנה, כי הוא לא היה מנוסה בעבודה מהסוג שנדרש לבצע במסגרת תפקידו, לא הכיר את המנגנון וממילא לא ידע, כי אותו מדחס טמן בחובו את אותה הסכנה אשר התממשה.

בסופו של דבר התביעה לפיצויים בגין נזקי גוף התקבלה ובית המשפט קבע כי המעסיק ישלם לתובע סך כולל של 215,500 שקלים, בצירוף החזר אגרת בית משפט והוצאות התובע בגין חוות דעת המומחה מטעמו ושכר טרחת עורך דין.

ת"א 22736-01-15