עובדת בעמותה המבוססת על תרומות הגישה תביעה לתשלום הפרשי שכר בעקבות פיטוריה

דרגו את המאמר

התובעת עבדה במשך שש שנים כמתאמת משפטית בעמותה המסייעת לאנשים שבתיהם נהרסו. עבודתה התבצעה בעיקר מהבית והיא כללה גם טיסות לחו"ל. בעקבות פיטוריה בחודש פברואר 2011 היא קיבלה פיצויי פיטורין בסך 40,550 שקל.

התובעת קיבלה שכר נמוך ממה שסוכם עמה

התובעת הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים בגין פיטורין שלא כדין, וטענה כי היא זכאית לתשלום הפרשי שכר, מאחר וסוכם עמה בחוזה העבודה על שכר ברוטו של 1500 יורו לחודש ובפועל שולם לה שכר נמוך מסכום זה. בהתאם לכך היא זכאית גם להפרש פיצויי פיטורין, המבוססים על גובה המשכורת.

פעילותה של העמותה, כולל שכר העובדים, מומן על ידי תורמים שונים. הנהלת העמותה הכחישה את הטענות שייחסה לה התובעת בנוגע לשכר ששולם בפועל וטענה שהתובעת היא זו שניהלה את כספי התרומות, את חשבון הבנק ואת תקציב העמותה, אשר נקבע על פי התרומות שהתקבלו בפועל. עוד טענה כי התובעת פוטרה בשל תפקוד לקוי.

השכר שולם בהתאם לפרויקטים שביצעה התובעת

בית הדין התרשם שלא מדובר בגוף המבוסס על פעילות קבועה ושגרתית וגם שכר העובדים אינו עומד על תקציב קבוע. שכרה של התובעת שולם בהתאם למימון שהתקבל לפרויקטים ספציפיים עליהם היא היתה אחראית, לכן בחודשים מסוימים היא קיבלה שכר גבוה מזה שנקבע ובחודשים אחרים היא קיבלה שכר נמוך יותר.

התובעת היתה מודעת להפרשי השכר, מאחר והיא היתה אחראית על התקציב. היא מעולם לא התלוננה על הלנת שכר, עד לפיטוריה. לכן בנסיבות אלה השתכנע בית הדין כי התובעת אינה זכאית להפרשי שכר.

האם התובעת פוטרה שלא כדין?

לטענת התובעת היא פוטרה בזמן ששהתה בחופשת מחלה, ללא שימוע כדין. היא הציגה אישורים רפואיים שתמכו בדבריה. מכיוון שהתובעת עבדה מביתה עלה הספק האם הנתבעת היתה מודעת לחופשת המחלה. לדברי הנתבעת, אישור המחלה הועבר לידי ההנהלה, רק אחרי שהתובעת קיבלה את מכתב הפיטורין.

מאחר וההנהלה לא היתה מודעת לעובדה שהתובעת שהתה בחופשת מחלה, ואף התובעת העידה כי בחלק מהזמן היא המשיכה לעבוד מביתה, לא מדובר בפיטורין בתקופת מחלה.

עם זאת ההנהלה לא יידעה את העובדת על הכוונה לפטר אותה ולא אפשרה לה להציג את טענותיה בעניין זה. על כן היא זכאית לפיצוי בגין הפגיעה בזכותה לשימוע בסך של 20,000 שקל.

עוד נקבע כי בארבעת החודשים האחרונים לעבודתה שכר היסוד עמד על סך של 10,200 שקל. בהתאם לתקופת העסקתה של התובעת במשך כשש שנים ועל פי שכרה האחרון, היא נדרשה לקבל פיצויי פיטורין בסך של 61,200 שקל. לכן היא זכאית לתשלום ההפרש בסך 20,650 שקל.

בנוסף התובעת זכאית לדמי הבראה בסך של 4,837 שקל, לתשלום בגין פדיון חופשה בסך 11,590 שקל, ולפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 7,182 שקל. כמו כן, הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך של 3,500 שקל.

ס"ע 48449-06-11