נערה שעבדה בקייטנה תבעה את המעסיק בגין הפרשי שכר

דרגו את המאמר

תלמידת כיתה י"ב שעבדה במהלך חודשי הקיץ כמדריכה בקייטנה הגישה תביעה כנגד המעסיק, בגין הפרשי שכר ודרשה בנוסף גם פיצויי הלנת שכר.

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה נדרש להכריע האם התובעת זכאית לתשלום פיצויים.

הנערה הגישה תביעה בגין שכר עבור 7.5 שעות עבודה

התובעת היא נערה כבת 17, שהועסקה בחודשי קיץ 2013, כמדריכה מקצועית בתחום התכשיטנות בקייטנה בחיפה. על פי חוק עבודה לנוער, עבור כל שעת עבודה מגיע לה שכר מינימום לנוער בסך 20.63 שקל לשעה.

לקראת סוף חודש אוגוסט שולם לה סך של 1,341 שקל עבור 65 שעות עבודה, במקום 72.5 שעות עבודה ולא שולמו לה דמי נסיעות.

לפני שהגישה את התביעה פנתה הנערה אל האדם שהפעיל את הקייטנה באמצעות מיילים והתקיימה בין השניים תחלופת הודעות בנוגע להפרשי השכר ודמי נסיעות, אך הם לא הגיעו להסכמה.

התובעת טענה כי היא עבדה בקייטנה 72.5 שעות, לכן היא זכאית לשכר בסך 1,680.80 שקל. עוד הוסיפה כי היא זכאית גם להחזר הוצאות נסיעה עבור 14 ימי עבודה בסך 184.80 שקל. התובעת עתרה לחייב את המעסיק בתשלום הפרשי שכר בסך 339.80 שקל, וביקשה להוסיף פיצויי הלנת שכר.

הצדדים היו חלוקים בנוגע להיקף שעות העבודה

מנגד טען הנתבע כי התובעת עבדה עשרה ימים בקייטנה, כאשר כל יום נמשך כחמש שעות בלבד, במקום שש שעות, כפי שטענה התובעת. לדבריו, התובעת זכאית לשכר עבור 52.5 שעות עבודה, והיא קיבלה שכר הכולל גם את שעות התדרוך וההכנה וגם את החזרי הנסיעות.

בשלב מסוים הנתבע הודה כי הוא חייב לתובעת 65 שקל ואמר כי הוא מוכן לשלם לה 100 שקל, בתמורה לסיום ההליך ללא כל התדיינות נוספת.

התובעת הציגה בפני בית הדין את תלוש השכר מחודש יולי 2013, בו צוין כי הנתבע שילם לה שכר עבור 65 שעות עבודה. בשלב מאוחר יותר בדיון טען הנתבע כי הוא הוסיף לתלוש עוד 12.5 שעות נוספות על מנת לכסות הוצאות נוספות, אך לא ביסס את טענתו.

התובעת תיעדה את שעות העבודה

כמו כן, התובעת הציגה לבית הדין רישומי שעות שערכה בזמן אמת, לפי גרסתה היא הגיעה לקייטנה בכל בוקר בשעה 8:00 כפי שהתבקשה על ידי הנתבע, בזמן זה היא הכינה את הסדנה לקראת בואם של הילדים. את עבודתה היא סיימה בשעה 14:00, ולאחר שהילדים עזבו היא סידרה את החדר והציוד. מנגד טען הנתבע כי התובעת החלה את יום עבודתה בשעה 08:30 וסיימה בשעה 13:30.

לאחר שמיעת טענות הצדדים העדיף בית הדין את גרסתה של התובעת שהיתה עקבית ואמינה, לעומת גרסת הנתבע. בית הדין הגיע למסקנה כי לתובעת לא שולם כל הסכום שמגיע לה ועל כן דין התביעה להפרשי שכר להתקבל במלואה.

בנסיבות אלה קבע בית הדין כי הנתבע ישלם לתובעת הפרשי שכר בסך 54.70 שקל והחזר הוצאות נסיעה בסך 184.80 שקל. מאחר והשכר שולם עבור 65 שעות עבודה במועד והנתבע הודה ביתרת חוב, הוא לא נדרש להוסיף פיצוי עבור הלנת שכר. 

ד"מ 40515-09-13