תביעה נגד עמותה לתשלום שכר עבודה למורה

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

מורה שהועסקה בבית ספר עצמאי שנוהל באמצעות עמותה, הגישה בתום יחסי עובד מעביד תביעה נגד העמותה לתשלום שכר עבודה שלא שולם לה עבור שלושה חודשים, וגם פיצויי הלנת שכר, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה ותשלום זכויות עובדים נוספות המגיעות לה עד סוף שנת הלימודים שבה היתה אמורה ללמד. בית דין האזורי לעבודה בירושלים נדרש לקבוע האם התובעת זכאית לפיצויים.

התובעת שהיא מורה במקצועה, הועסקה בבית הספר שנוהל על ידי הנתבעת כמחנכת כיתה ח'. החל מאוגוסט 2012 עד ינואר 2013. היקף עבודתה היה 18 שעות שבועיות ובמקביל לעבודתה הועסקה כמורה במוסד לימודים אחר שמפעילה עמותה נוספת.

עקב חוסר תקציב נאלצה העמותה לסגור את שערי בית הספר ולפטר את המורות

לעמותה ניתן רישיון זמני על ידי משרד החינוך ובסוף שנת 2012, כינס מנהל העמותה את כל מורות בית הספר והודיע להן כי המוסד לא עובר לרשת החינוך התורני ולכן לא תוכל להמשיך ולהעסיקן עקב קשיים כלכליים. יומיים לאחר מכן הוציאה העמותה למורות בית הספר מכתבי פיטורין. אולם כעבור שבועיים כינס המנהל שוב את המורות, והציע להן להמשיך להפעיל את בית הספר באופן עצמאי, במסגרת חוזה עבודה שונה מזה שסוכם בתחילת השנה.

המנהל הציע למורות שכר של 25 שקלים לשעה שהוא נמוך מהשכר המוסכם, ולחלופין התחייב לשלם להן שליש משכרן החודשי המוסכם ואת היתרה בתוך תקופה של שנתיים. בתחילת חודש פברואר 2013 הועבר ניהול בית הספר לעמותה אחרת, ששילמה את שכרה של המורה החל מחודש פברואר 2013 ואילך.

המורה טענה כי במשך שלושה חודשים לא קיבלה שכר

התובעת סירבה לקבל את ההצעה ואף הכחישה את קבלת מכתב הפיטורין. לטענתה העמותה לא הנפיקה תלושי משכורת עבור החודשים האחרונים, ועתרה לתשלום הפרשי שכר. בנוסף עתרה לפיצויי הלנת שכר ופיצוי בגין הפסדי שכר בשל הפסקת עבודתה באמצע שנת הלימודים.

מנגד טענה העמותה כי היא נטלה הלוואות כדי לשלם את שכרן של המורות וכי בסופו של דבר היא לא קיבלה כל תקצוב לכך. עוד טענה כי התובעת פוטרה בסוף חודש דצמבר והמשיכה להגיע לעבודתה מרצונה החופשי מבלי שהתבקשה לעשות זאת, לכן היא אינה זכאית לשכר עבור חודש ינואר 2013.

העמותה תשלם לתובעת סך של 14,035 שקלים

לאחר שמיעת טענות הצדדים, סבר בית הדין כי הטענה שהעמותה לא קיבלה כל תקצוב ונטלה הלוואות לצורך תשלום שכר המורות, אינה רלוונטית וחובתה כמעסיקה לשלם את שכרה של התובעת עבור שלושת החודשים האחרונים להעסקתה. עוד קבע כי היה על העמותה להפריש כספים לקרן פנסיה בהתאם לצו ההרחבה לפנסיית חובה עבור התובעת לאחר שני חודשי עבודה, החל ממועד העסקתה.

בסופו של דבר קבע בית הדין כי התובעת זכאית לפיצויים מהעמותה בגין הפרשי שכר עבודה בסך 7,428 שקלים, פיצויי הלנת שכר בסך 5,000 שקלים ופיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה וגמל בסך 1,607 שקלים, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 שקלים.

סע"ש 48888-04-13