מורה שפוטר לאחר היום הקובע לפיטורי עובדי הוראה דרש פיצויי פיטורין
| דרגו את המאמר |
|
 |
התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 4.5 מתוך 5 |
התובע הועסק כעובד הוראה בתיכון בנתניה, במוסד "מוכר שאינו רשמי" בפיקוח משרד החינוך. הוא עבד על פי חוזה עבודה אישי בשתי תקופות, ולאחר שבא אל מנהל בית הספר בטענה כי הוא אינו מקבל את מלוא זכויותיו, הוא פוטר מעבודתו בחודש אוגוסט 2013.
ההודעה על הפיטורין נמסרה לאחר סוף חודש מאי
לטענת התובע הוא מורה מצטיין ומוערך, אשר במהלך כל שנות ההוראה, זכה להערכה בגין עבודתו והטעם היחיד העומד בבסיס פיטוריו הוא הדרישה לתשלום זכויותיו בהתאם לדין. עוד טען כי בחודש יוני 2013 הוא קיבל מכתב זימון לשימוע, אשר בעקבותיו פנה אל המנהל וביקש ממנו לקבל פרטים נוספים ולתאם מועד חלופי, מכיוון שיש לתאם את המועד עם נציג ארגון המורים.
כעבור שבוע נשלח לתובע מכתב זימון לשימוע נוסף, ובו פורטו הטענות והשיקולים לגבי המשך העסקתו. בתגובה הודיע התובע כי ההנהלה נדרשת לבטל את השימוע לאלתר ולחלופין לדחותו למועד שיתואם עם נציגים מטעמו. בהעדר תגובה שלח התובע באמצעות עורך דינו מכתב נוסף, ובו צוין כי מאחר שהשימוע בוטל, הוא מצפה לקבל מכתב שיבוץ לשנת הלימודים הבאה.
התובע טען כי פיטוריו לאחר סוף חודש מאי אסורים, מאחר שיש בכך כדי למנוע ממנו למצוא מקום עבודה אחר, ולאחר מועד זה מרבית בתי הספר כבר בחרו את צוות ההוראה לשנת הלימודים הבאה. כמו כן מכתב הפסקת העבודה שנמסר לו לפני מועד זה הוא פיקטיבי ומהווה חלק מהתנהלות קבועה של הנהלת בית הספר, אשר נהגה לפטר אותו מידי שנה בסיום הלימודים מאז תחילת עבודתו והעסיקה אותו מחדש בחודשי הקיץ.
התובע טען כי לא נערך לו שימוע כדין ולא שולמו פיצויי פיטורין, לכן עתר לתת צו קבוע שלפיו פיטוריו בטלים מעיקרם, ולחלופין ביקש להורות להנהלת בית הספר לשלם לו פיצויים בגובה של 12 משכורות בגין פיטורין שלא כדין.
מנגד טענה הנתבעת כי תקופת העבודה הרלוונטית היא בת ארבע שנים בלבד, וכי המנהל מטעמה קיים מספר פגישות עם התובע וביקש ממנו להמציא תימוכין לדרישותיו. לאחר בדיקה שנערכה עלה כי התובע הטעה את ההנהלה בדבר התאמות השכר, אולם סירב לקבל הסכמות אלו ומרגע זה הוא החל לחבל בפעילות התקינה של יחסי עובד מעביד ולפגוע בעבודתה ובתלמידיה. כמו כן לטענתה, התובע ויתר על זכותו לשימוע.
התובע פוטר לאחר היום הקובע לפיטורי עובדי הוראה
לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת מכלול הראיות, הגיע בית הדין למסקנה כי נפל פגם בהליך פיטוריו של התובע. זאת מאחר שהוא לא פוטר במועד שבו ניתן לפטר עובדי הוראה ולא נערך לו שימוע כדין, למרות שפנה שוב ושוב להנהלה כדי לתאם מועד לשימוע בשיתוף עם נציג ארגון העובדים.
בנסיבות אלו התביעה התקבלה ונקבע כי התובע זכאי לפיצוי בגין הפסד השתכרות בסך של 120,800 שקלים, פיצויי פיטורין בסך של 93,454 שקלים, בצירוף הפרשי שכר והפרשות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות, כך שסך הכל הנתבעת תשלם לתובע סך של 222,115 שקלים בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
סע"ש 40926-08-13