תביעה לפיצויי פיטורין עקב הפחתת עמלות

דרגו את המאמר

התקבלו 4 דירוגים בציון ממוצע: 4.7 מתוך 5

התובעת עבדה במשך 13.5 שנים בחברת פזגז, מאז שנת 1999. בתחילה הועסקה בתפקיד מזכירה, ובהמשך מונתה למנהלת אזור ללקוחות מסחריים באגף השיווק, ובמסגרת תפקידה היתה אחראית על סוכנויות למכירת גז ללקוחות מסחריים.

עם מינויה לתפקיד הניהולי, הועלה שכרה החודשי והיא קיבלה בונוסים בגין מכירות. בשלב מסוים התווסף תחום מכירות של אספקת גז לצרכנים פרטיים, והיא קיבלה העלאה נוספת בשכר ועמלות בגין מכירות גז לבנייני מגורים.

בסוף שנת 2012, זומנה התובעת לפגישה עם מנכ"ל החברה, במהלכה נמסר לה כי מתכונת העמלות בגין מכירות תשונה. לאחר בדיקה שערכה התובעת, היא הודיעה למעסיקה שאינה מסכימה לשינויים שהוצעו לה בפגישתם, מכיוון שמדובר בהרעת תנאים משמעותית ביותר, ובפגיעה צפויה של כ- 150,000 שקלים בשנה. בטיוטה מאוחרת של חוזה עבודה, שהועברה בין הצדדים הסכימה המעסיקה לשפר את הצעתה ולהעלות את שכר הבסיס.

המעסיקה פעלה באופן חד צדדי לשינוי תנאי השכר

משלא הושגה הסכמה בין הצדדים בנוגע לשינוי תנאי השכר, הגישה התובעת מכתב התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאים ודרשה לקבל פיצויי פיטורין בסך כולל של 253,370 שקלים, בטענה כי החברה פעלה באופן חד צדדי לשינוי תנאי שכרה והשינוי היה אמור להפחית את שכרה ב- 7.7%.

מנגד טענה הנתבעת כי התובעת לא התפטרה בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורין, מאחר ששינויים במדיניות החברה אינם יכולים להיחשב הרעת תנאים מוחשית, וזכאותה לעמלות מכירה נקבעה בהתאם למדיניות. בנוסף טענה כי לאור הירידה בכמות העסקאות החדשות שנסגרו בעקבות השינויים בחברה, מדובר בהטבת תנאיה של התובעת, ולא בהרעה.

המעסיקה הוסיפה כי חרף העובדה שהתובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורין, שולמו לה פיצויים לפנים משורת הדין, על פי חלוקה לשלוש תקופות עבודתה בחברה, ולכן אם יוחלט כי היא זכאית לפיצויים, יש לחשב את הסכום בדרך זו, ולא על פי חלוקה לשתי תקופות כטענת התובעת. כמו כן, לטענתה התובעת לא מסרה התראה טרם התפטרותה כנדרש, והתפטרה על אף שנאמר לה כי היא משפרת את ההצעה ותגיע עמה להסכמות תוך שבוע.

השינוי נועד להפחית את שיעורי העמלות לכן מהווה הרעה בתנאים

לאחר שמיעת טענות הצדדים, דחה בית הדין את טענת המעסיקה כי השינוי בתנאי שכרה של התובעת נועד להיטיב עמה לאור שינויי המדיניות הצפויים בחברה, והשתכנע כי השינוי נועד להפחית את שיעורי העמלות הגבוהים ששולמו לה.

בית הדין ציין כי גובה השכר הוא אחד התנאים היסודיים והעיקריים שביחסי עובד מעביד והפחתת השכר נחשבת להרעה המוחשית ביותר של תנאים אלה, על כן קבע כי התובעת התפטרה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורין.

בנסיבות אלה קיבל בית הדין את התביעה להפרשי פיצויי פיטורין ולהפרשי דמי חופשה, וחייב את המעסיקה לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: הפרשי פיצויי פיטורין בסך 72,110 שקלים והפרש דמי חופשה בסך 83,100 שקלים. בנוסף חייב את המעסיקה לשאת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 15,000 שקלים.

סע"ש 9812-06-13