חופשה מרוכזת במקום דמי הבראה, באילו מקרים?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

במקומות עבודה מסוימים, מעדיפים המעסיקים לארגן נופש מרוכז לכל העובדים במקום לשלם להם דמי הבראה. במצב כזה, האינטרס מאחורי הזכות לדמי ההבראה עדיין מתקיים, מכיוון שיציאתו לנופש של העובד מובטחת. עם זאת, לא ניתן לכפות על עובד לצאת לנופש מטעם מקום העבודה, ואם העובד בוחר שלא לצאת לחופשה שנתית מרוכזת, על המעסיק לשלם לו את דמי ההבראה כדין.

בית הדין לעבודה קבע שיציאה לחופשה מרוכזת על חשבון המעסיק במקום תשלום דמי הבראה אפשרית ומותרת, בהתקיים תנאים מסוימים: האחד, אסור שהנופש יכלול תכנים מקצועיים או כל דבר שקשור לעבודה. השני, שווי הנופש צריך להיות לכל הפחות שווה לזכאות דמי ההבראה של העובד ואם לא, זכאי העובד לקבל את ההפרש.

תנאי שלישי, על המעסיק להודיע לעובדים מראש כי הנופש המתוכנן הוא במקום תשלום דמי ההבראה המגיעים להם כחלק מזכויות עובדים בסיסיות. ותנאי רביעי, אין לחייב את העובדים לצאת לנופש. לפיכך, עובדים אשר יבחרו שלא לצאת לנופש המרוכז יהיו זכאים לדמי ההבראה בהתאם לדין.

הזכות לדמי הבראה לצרכי נופש

אחת מזכויות העובדים הבסיסיות הקבועות בדיני עבודה היא הזכאות לדמי הבראה. דמי הבראה הם כספים שאותם מעניק המעסיק לעובדיו מדי שנה, לצרכי נופש. דמי ההבראה משולמים בחודשי הקיץ, בין יוני לספטמבר, ואף מקור הזכות מצוי בהסכם קיבוצי כללי אשר תחולתו הורחבה לכלל המשק באמצעות צו הרחבה.

עיגון הזכות לדמי הבראה בדיני עבודה מעיד על הכרת המחוקק בחשיבות היציאה לנופש של עובדים. בעוד שחוק חופשה שנתית מעיד על חשיבות לקיחת הפסקה מהעבודה מעת לעת לרווחת העובד ובני ומשפחתו, החובה להעניק דמי הבראה מעידה על החשיבות המוקנית ליציאה לנופש עם בני משפחה או חברים, המאפשרת שינוי אווירה בעת החופשה השנתית.

הנופש מאפשר לעובד להתרענן מהשגרה ולחזור לתפקידו עם כוחות מחודשים. אף על פי כן, אין העובד מחויב להשתמש בדמי ההבראה שאותם הוא מקבל לצרכי נופש, שכן לא ניתן לכפות יציאה לנופש על האדם. על כן מדובר בתמריץ ליציאה לנופש.

כיצד יש לחשב את דמי ההבראה?

הזכאות לדמי ההבראה קמה לעובד רק לאחר תקופת וותק של שנה במקום העבודה. שיעור דמי ההבראה משתנה לפי הוותק, כך שכל עובד זכאי למספר מסוים של ימי הבראה לפי הוותק שלו במקום העבודה, אשר כולל את כל תקופת העבודה, מלבד תקופות שבהם נותקו יחסי עובד מעביד כמו במקרים של חופשה ללא תשלום.

נכון לשנת 2017, גובה דמי ההבראה במגזר הפרטי הוא 378 שקלים ליום, וגובה דמי ההבראה במגזר הציבורי הוא 424 שקלים. כאשר ותק של שנה מזכה את העובד בחמישה ימי הבראה בשנה, ותק של שנתיים מזכה את העובד בשישה ימי הבראה, ותק של ארבע עד עשר שנים מזכה את העובד בשבעה ימי הבראה מדי שנה, ותק של 11 – 15 שנים במקום העבודה מזכה את העובד בשמונה ימי הבראה, ותק של 16 – 19 שנים מזכה את העובד בתשעה ימי הבראה וותק של 20 שנה ויותר מזכה את העובד בעשרה ימי הבראה מדי שנה.