האם עובדת שביצעה שעות נוספות למרות התחייבותה להימנע מכך תקבל גמול מהמעסיק?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

לפי הוראות חוק עבודה ומנוחה, יום עבודה לא יעלה על שמונה שעות עבודה. החוק מתיר לעובד לעבוד בשעות נוספות בכפוף לתנאים המפורטים בו תוך הטלת חובה לתשלום גבוה יותר כדי לפצות את העובד על עבודתו. הזכות לתשלום שעות נוספות מתגבשת לפי ההלכה הפסוקה של בתי הדין לעבודה בכפוף לקיומה של דרישה מצד המעסיק כי העובד יבצע שעות נוספות, מתן אישור לבצען והוכחת מספר השעות הנוספות שבוצעו על ידי העובד.

בפסיקה נקבע כי הסמכות והיוזמה להעסקת עובד בשעות נוספות היא של המעסיק ועל כן לא יהיה כל בסיס לתביעה שהגיש עובד שעבד בשעות נוספות על דעת עצמו וללא אישור של המעסיק.

כדי שבית הדין לעבודה יפסוק גמול עבור שעות נוספות לעובד, האחרון יצטרך להוכיח מהו מספר שעות העבודה הנוספות שביצע כדי שבית הדין יוכל לפסוק לו סכום פיצוי קצוב.

גמול שעות נוספות בסך 85 אלף שקלים לעובדת שלא הורשתה לבצע שעות נוספות

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל תביעת פיצויים שהגישה עובדת נגד מעסיקה וחייב את המעסיק לשלם לה גמול שעות נוספות בסך של כ-85 אלף שקלים. זאת למרות שבחוזה העבודה שלה נקבע שהיא אינה רשאית לבצע עבודה בשעות נוספות אלא אם קיבלה אישור מראש ובכתב מהממונה, ואף על פי שהיא לא דרשה גמול שעות נוספות במהלך תקופת העסקתה.

לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, העובדת הועסקה במשך שנתיים בתפקיד של מנהלת חשבונות בחברה שעוסקת בניהול מרפאות למתן טיפולים אסתטיים. לפי גרסת העובדת היא עבדה כ-100 שעות נוספות בחודש, מעבר למשרה שסוכמה עימה אשר עמדה על 153 שעות חודשיות.

העובדת טענה שהייתה מחויבת לבצע שעות נוספות לנוכח עומס העבודה

בעדותה העובדת הבהירה כי לא הייתה לה ברירה אלא לעבוד בשעות נוספות מאחר שהייתה מחויבת להכין משכורות ל-400 עובדים ונדרשה לטפל בכל הקשור לדיווחים למע"מ, מס הכנסה וביטוח לאומי וזאת תוך עמידה במועדים קבועים מראש. על כן העובדת תבעה מהמעסיק תשלום של הפרשי שכר וגמול עבור עבודה בשעות נוספות בסך של 92 אלף שקלים בתוספת פיצויי הלנת שכר.

מנגד, המעסיק טען שהעובדת כלל לא נדרשה לעבוד בשעות נוספות ולא ניתן לה כל אישור לכך. עוד נטען כי בחוזה העבודה של העובדת צוין במפורש שהעובדת לא רשאית לעבוד שעות נוספות מעבר לשעות העבודה הרגילות אלא אם קיבלה אישור לכך בכתב מראש מהממונה. על כן נטען כי העובדת ידעה שאינה זכאית לקבל גמול עבור עבודה בשעות נוספות ועל כן גם לא דרשה גמול כזה במהלך תקופת העסקתה.

המעסיק טען שמתוקף תפקידה הבכיר של העובדת לא חל עליה חוק שעות עבודה ומנוחה

המעסיק הוסיף וטען שמתוקף תפקידה הבכיר של העובדת אין לגביה תחולה של חוק שעות עבודה ומנוחה, מכיוון שתפקידה חייב מידה רבה של אמון ומאחר שניתנה לה יד חופשית בנוגע לגיבוש מסגרת עבודתה.

בית הדין הארצי לעבודה קבע שמטרתו של חוק שעות עבודה ומנוחה היא למנוע העסקת עובד במשך שעות רבות, כדי להבטיח איזון ראוי בחייו בין השעות שהוא מקדיש לעבודתו לבין שעות הפנאי שלו. עם זאת סעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע שהחוק לא חל על עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים המחייבים מידה מיוחדת של אמון אישי.

בית הדין הארצי לעבודה הבהיר בעבר כי פרשנות החריגים לחוק תיעשה בצמצום כך שפחות עובדים יוצאו מתחולת החוק ויותר עובדים ייהנו מההגנות שהחוק מקנה. לפי הפסיקה, מאפייניו של תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי הם בין היתר חשיפה למידע רגיש של הארגון, שכר גבוה, אפשרות לקבל החלטות באופן עצמאי ומידת אחריות מיוחדת. יתרה מזאת, צריכה להתקיים זיקה קרובה ומיוחדת של בעל התפקיד לתפקיד הנהלה אשר עליו לא חל החוק.

בית הדין לעבודה קבע כי תפקידה של העובדת לא נחשב לתפקיד הנהלה

בית הדין האזורי לעבודה יישם את המבחנים שנקבעו בפסיקה וקבע כי תפקידה של העובדת לא נחשב לתפקיד הנהלה או לתפקיד המחייב מידה מיוחדת של אמון אישי ולפיכך חוק שעות עבודה ומנוחה ביחס אליה.

עוד נקבע בפסק הדין כי מעדותה של העובדת עלה שהיא ביצעה בפועל שעות נוספות לנוכח בקשת הממונה וכדי לבצע את כלל המטלות שקיבלה במסגרת תפקידה. כמו כן צוין כי נציגי החברה ידעו על היקף שעות העסקתה של העובדת אך בחרו לעצום עיניהם ולא למנוע ממנה לעבוד בהיקף משרה כזה.

עבודתה של העובדת בשעות נוספת שירתה את המעסיק וחסכה לו גיוס כוח אדם נוסף

עוד קבע בית הדין כי התנאים שנכתבו בהסכם העבודה של העובדת אשר לפיהם אין לה הרשאה לעבוד בשעות נוספות מבלי שקיבלה אישור בכתב ומראש מהממונה נכתבו לאחר יד כאשר למעשה אין ולא הייתה למעסיק כוונה לאכוף אותם. כמו כן נקבע שעבודתה של העובדת בשעות נוספות שירתה את המעסיק וחסכה לו גיוס של כוח אדם נוסף לצורך ביצוע העבודה. בית הדין הוסיף וקבע כי המעסיק לא הוכיח שנקט בהליכים משמעתיים נגד העובדת, אף על פי שלכאורה היא הפרה התחייבות שלא לעבודה בשעות נוספות ללא אישור ועל כן נראה שהדבר תאם את רצון המעסיק.

בית הדין הבהיר כי העובדה שהעובדת לא דרשה את זכויותיה תוך כדי תקופת העבודה לא אמורה לפעול לרעתה מאחר שמדובר בזכות קוגנטית שלא ניתן לוותר עליה ובמקרים רבים עובדים אינם מודעים לזכויותיהם או שאינם מעוניינים להתעמת עם מעסיקם במהלך עבודתם המשותפת.

בסופו של דבר נקבע שהוכח כי העובדת עבדה שעות נוספות כדי לעמוד בכל המטלות שהוטלו עליה במסגרת התפקיד וכי המעסיק ונציגיו היו מודעים לעבודתה בשעות נוספות אלו. על כן, בית הדין קבע כי המעסיק ישלם לעובדת גמול שעות נוספות בסך של 85 אלף שקלים בתוספת הוצאות משפט בסך של 5,000 שקלים.

ס"ע 32229-12-15