האם נפילה במהלך סמינר תיחשב תאונת עבודה?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

אישה בשנות ה-40 לחייה, אשר מועסקת ככוח עזר בבית חולים, הגישה תביעה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב להכיר בתאונה שאירעה לה בשנת 2019 כתאונת עבודה, לאחר שהמוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה לתשלום דמי פגיעה.

התאונה אירעה במסגרת קורס לימודי גמול השתלמות שיזמה העירייה, מעסיקתה של העובדת, בהיקף של 50 שעות לימוד. בזמן ההפסקה באחד מהשיעורים, החליקה העובדת על רצפה רטובה ונפגעה. כתוצאה מכך, היא סובלת מכאבים והגבלות בטווח התנועה בגב, מכאיב ראש, מסחרחורות ועוד.

האישה טענה כי התאונה אירעה במסגרת פעילות נלווית לעבודה וחלק בלתי נפרד ממנה. המעסיקה יזמה, ארגנה ותכננה את ההשתלמות, וכן שילמה שכר עבור זמן הלימודים, והם לא נזקפו על חשבון ימי החופשה שלה. לימודים אלה נדרשו לצורך קידומה והעלאת שכרה, ואף זכו לעידוד מאת המעסיקה.

עוד טענה העובדת כי אלמלא הידיעה שלימודי ההשתלמות יביאו לשדרוג מעמדה, ליכולת קידומה ושכרה, לא הייתה נדרשת היא ללימודים אלה כלל ועיקר. לכן ביקשה להכיר בה כנפגעת עבודה בעקבות פגיעתה בתאונה, ולקבל תשלום דמי פגיעה מלאים בגין תקופת אי הכושר אשר נגרמה לה.

האם יש קשר בין מקום העבודה לבין התאונה שנגרמה לעובדת?

מנגד, המוסד לביטוח לאומי טען שהעובדת לא נפגעה במהלך עבודתה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי. לטענתו, התאונה התרחשה מחוץ לשעות העבודה ובמקום אחר שאינו קשור לעבודה. ההשתלמות שבה השתתפה לא אורגנה על ידי מקום עבודתה או מומנה על ידו, ותכניה לא היו קשורים לתחום עיסוקה.

כמו כן טען הביטוח הלאומי שלא קיים קשר ישיר בין ההשתלמות לבין התאונה, מכיוון שהתאונה לא התרחשה במהלך הקורס או בדרך אליו. לאור כל האמור לעיל, ביקש המוסד לביטוח לאומי מבית הדין לעבודה לדחות את התביעה.

בית הדין לעבודה: התאונה התרחשה במהלך קורס השתלמות ולכן יש זיקה לעבודתה של העובדת

לפי התרשמותה של השופטת מעדותה של עובדת העירייה המשמשת גם כמשנה ליו"ר ארגון העובדים, כמו גם מתצהירה של התובעת, קבעה השופטת כי באופן ברור ומובהק, התאונה אירעה במסגרת פעילות נלווית לעבודה ויש לה זיקה חד משמעית לעבודתה של התובעת.

בהקשר זה ציינה השופטת כי הפעילות הייתה ביוזמתה, בתכנונה ובארגונה של העירייה, אשר מעודדת את עובדיה להשתתף בהשתלמויות. ההשתלמות התקיימה במכללה לקידום מקצועי אשר ממומנת על ידי העירייה, ותכני הלימוד נקבעו על ידי העירייה וזיכו בגמול השתלמות על פי הסכמים קיבוציים.

כמו כן, ימי הלימודים נערכו בשעות וימי העבודה ולא בימי מנוחה, עבור ימי הלימודים שולם לתובעת שכר עבודה, דמי ההשתלמות סובסדו באופן עיקרי על ידי העירייה, הלימודים היו מיועדים אך ורק לעובדים ונועדו לקדם את התובעת ושכרה.

גם פעילויות שאינן עיסוק בעבודה כשלעצמו יכולות להיחשב "פעילות נלווית לעבודה"

בית הדין לעבודה בחן את נסיבות המקרה וקבע כי התאונה אירעה במהלך פעילות נלווית לעבודה, וכי יציאתה של התובעת להפסקה הייתה חלק מהפעילות הנלווית וכחלק מיום הלימודים.

בית הדין ציין כי קיים קשר ישיר בין השתתפות התובעת בהשתלמות לבין עבודתה. נקבע כי התובעת רצתה לעמוד במכסת שעות הלימודים כדי לקבל תוספת שכר. כמו כן, העירייה מימנה את דמי החבר בעמותה לקידום מקצועי, שם התקיים הקורס, מתוך כוונה שעובדי העירייה ילמדו ויתקדמו.

מסיבות אלה, בית הדין לעבודה קבע כי התובעת הרימה את הנטל הנדרש להוכחת תביעתה, וכי התובעת הציגה ראיות מספקות, כולל תצהירים ועדויות.

בית הדין ציין כי יש לפרש את הוראות חוק הביטוח הלאומי באופן תכליתי, תוך הרחבת מעגל המבוטחים הזכאים לגמלה.

מדובר בהגנה חשובה לעובדים שנפגעים במהלך השתלמויות וקורסים מקצועיים, וחיזוק ההכרה בפעילויות נלוות לעבודה כתחום הזכאי לפיצויים.

לאור תוצאת המשפט, בית הדין לעבודה קבע כי העובדת זכאית לכל הזכויות המגיעות לה כנפגעת עבודה, לרבות תשלום דמי פגיעה, קצבת נכות מעבודה, הוצאות רפואיות ופיצויים בגין אובדן כושר עבודה.

בית הדין אף חייב את הביטוח הלאומי לשלם לתובעת הוצאות ושכר טרחת עורכי דין בסך של 7,500 שקלים.

ב"ל 35674-12-20