אי עמידה בתנאי נוהל שמיים סגורים

דרגו את המאמר

עובדת סיעודית אשר נתפסה על ידי משטרת ההגירה לא תוכל להמשיך לעבוד

העותרת הינה אזרחית רומניה אשר הגיעה לישראל במאי 2001 על מנת לעסוק כאן בטיפול סיעודי. התובעת עבדה אצל גב' ג', בעלת ההיתר, אשר לטענתה אילצה אותה לעבוד אצל קרובי משפחה נוספים. כמו כן, התובעת טענה כי מעסיקתה, גב' ג', קיצצה את שכרה, עיכבה את תשלומו ופגעה פעם אחר פעם בזכויות עובדים המגיעות לה.

בעקבות תנאי העבודה הקשים אצל גב' ג', התובעת ביקשה למצוא מעסיק חלופי ופנתה בעניין זה למספר חברות כוח אדם. לדאבונה, מאמציה העלו חרס.

בסופו של היום איתרה התובעת את גב' ב', אשר הייתה אף היא בעלת היתר, והייתה מוכנה להעסיק את התובעת. חודש לפני תחילת העסקתה המתוכננת של התובעת אצל גב' ב', נתפסה היא על ידי משטרת ההגירה בגין שהיה שלא כדין בישראל. בשימוע אשר נערך לעותרת במשטרת הגבולות, טענה האחרונה כי היא הייתה מעוניינת לעבור בין מעסיקיה בגין פערי שכר.

קראו עוד על זכויות עובדים סיעודיים:

העותרת עתרה לאפשר לה להתנייד על מנת שתוכל להתפרנס מעבודת סיעוד אצל גברת ב'. לטענתה, משרד הפנים מסרב לנייד אותה לעבודה וזאת למרות שגב' ב' "זקוקה לה" וחרף כך ש"נותרו לה עוד שנים בהן תוכל לעבוד בארץ". העותרת הוסיפה כי שהייתה בישראל שלא כדין הייתה בשל אי קיום הבטחות כלפיה מצד חברות כוח האדם. ב"כ העותרת טען כי סירובו של משרד הפנים לאפשר למרשתו להתנייד למטופל סוטה מהמדיניות עליה הוצהר בוועדת הכנסת במאי 2004.

לא עמדה בדרישות נוהל שמיים סגורים

משרד הפנים ציין כי העותרת לא עומדת בסעיף 20(ה) לנוהל שמיים סגורים – תיקון, וזאת מאחר והיא נמצאה בארץ מעל שנה, וחלפו 60 מהמועד בו עזבה את מעסיקתה בעלת ההיתר. משרד הפנים הוסיף כי הטענות בדבר "רשלנותן של חברות הביטוח" עלו על ידי התובעת רק לאחר מעצרה.

בית המשפט קבע ראשית כי אין מחלוקת שהתובעת איננה עומדת בדרישות סעיף 20(ה), כפי שטען משרד הפנים. בעתירה טענה התובעת כי היא נאלצה לעזוב את גב' ג', בשל יחסה אליה ופגיעה בזכויותיה. לעומת זאת, מול הממונה טענה טענות אחרות בדבר פערי שכר בין העבודה אצל גב' ב' לבין העבודה אצל גב ג'. גם בפני בית הדין לביקורת משמורת, העותרת טענה כי עזבה את גב' ג' משום שהאחרונה לא שילמה לה מספיק.

בית הדין קבע כי דין התביעה להידחות. לא מדובר במקרה בו העותרת עברה תלאות על מנת למצוא תעסוקה בתחום הסיעוד, תוך שהיא נתקלת בקשיים בשל אינטרסים כלכליים מצד חברות כוח אדם.

כמו כן, אין עסקינן בסיטואציה בה העותרת עזבה את המעביד בשל קשיים כלכליים אשר אינם תלויים בה ונאלצה לעבוד שלא כדין עד אשר הוסדר מעמדה. עסקינן בעובדת סיעודית אשר ביקשה לעבור ממקום למקום בשל פערי שכר, ובניגוד להיתר שניתן לה לשהייה בישראל. אי לכך, לא היה מקום ללכת לקראתה, קבע בית הדין.

לשאלות, תגובות או הערות בנושאי דיני עבודה וזכויות לחץ/י כאן