הזכות לקבל פיצויי פיטורים ממעסיק ראשון בעת חילופי מעסיקים
דרגו את המאמר |
|
דיני עבודה - תביעה לתשלום זכויות סוציאליות
כל עובד בישראל, מתוקף מעמדו, הינו בעל זכויות סוציאליות שונות. בין זכויות אלו ניתן למצוא זכויות כמו תשלום דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, הפרשי שכר, שעות נוספות, פיצויים שונים (פיצויי הלנה, פיצויי פיטורים), תמורת הודעה מוקדמת, חופשת מחלה, החזרי הוצאות נסיעה ועוד.
במקרה שהגיע לבית הדין האזורי לעבודה, עובדת ניקיון טענה כי עבודתה הופסקה בלי הודעה מוקדמת, תוך שהיא הועברה למעסיק אחר מבלי שנתנה הסכמתה לכך, והמעסיק החדש לא שילם את חובות החברה הקודמת לנתבעת. העובדת תבעה חברה אחת. לטענתה, היא הייתה זכאית להיות מפוטרת ולקבל פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. כמו כן, טענה, משלא לקחה חופשים, היא זכאית לתשלום דמי חופשה. בנוסף, התובעת עתרה לתשלום דמי הבראה, שעות נוספות ופיצויי הלנה על שכר שלא שולם לה.
בעלי החברה טענו שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד עם העובדת שהייתה בעצם עובדת של החברה והמעסיק ה"חדש" שהיה המעסיק שלה מאז ומתמיד ועליה להפנות את כל דרישותיה כלפיו. בית הדין קבע, כי נטל ההוכחה שהתקיימו יחסי עובד ומעביד מוטל על הטוען לכך ובמקרה זה על העובדת שהגישה את התביעה. אמנם הנתבעת היא שהוציאה תלושי שכר לעובדת, אך אין בכך כשלעצמו כדי ליצור יחסי עבודה. בית הדין קבע כי דין התביעה להידחות על הסף וזאת בשל היעדר יריבות ישירה בין החברה הנתבעת ובין התובעת.
ההבחנה בין קבלן כוח אדם לקבלן אספקת שירותים
בית הדין עמד על ההבחנה בין קבלן כוח אדם ובין קבלן לאספקת שירותים. קבלן כוח אדם הוא מי שמעניק שירותי כוח אדם של עובדיו וקבלן שירותים לא מספק עובדים אלא מספק שירות, מה שמכונה מיקור חוץ של פונקציות. ביחס לקבלן שירותים, העובדים הם עובדי הקבלן. עובדים אלה מבצעים את עבודתם עבור הארגון שמקבל את השירות. אך המעסיק שלהם הוא הקבלן ולא מקבל השירות.
בית הדין הארצי לעבודה קבע מספר מבחנים לבחינת השאלה מיהו המעביד: האם השירות הוא עיסוקו העיקרי של החברה שהזמינה את השירות; איך העובדים ראו את מערכת היחסים בינם ובין החברה שקיבלה את השירות; מי שילם את השכר והעניק את הזכויות הסוציאליות; מי דיווח על העובד לרשויות המס; למי הייתה הזכות לפטר את העובדים; מי חייב בתשלום פיצויי הפיטורים. השאלה בשורה התחתונה היא למי יש זיקה משמעותית יותר לעובד - למזמין השירות או לקבלן שהעניק את השירות.
במקרה דנן, היה ברור, כי החברה היא קבלנית עצמאית ועל כן היא נושאת בחובותיה כלפי העובדים (לרבות התובעת). כמו כן, נקבע כי החברה "החדשה" היא שביצעה ניכויי מס, והייתה למעשה המעסיקה. בית הדין ציין כי החברה הייתה זו שגייסה את התובעת והייתה אחראית על תשלום השכר. לכן, מדובר במה שמכונה "מיקור חוץ של פונקציות" - קבלן שירותים - ומבצעי העבודה הם עובדיו של קבלן זה.
לכן, העובדת פוטרה מהחברה החדשה וזכאית לתשלום פיצויי פיטורים בגין כל תקופת העסקתה. יותר מכך, לא ניתן לחייב עובד לעבור למעסיק חדש אם הוא לא רוצה בכך, והמעסיק הקודם חייב בתשלום הפיצוי בגין זה, גם אם העובד עצמו היה בגדר "מתפטר". כמו כן, חויבה החברה לשלם את פיצויי הפרשי השכר, דמי הבראה, פדיון ימי החופשה ושעות נוספות.
לסיכום, זכויות סוציאליות הן זכויות בסיסיות ויסודיות להן זכאי עובד ממעסיקו. באם מדובר בתצורת העסקה משולשת (ויותר מכך), ראשית בית המשפט יבחן מיהו המעסיק לצורך עניין מסוים ולאחר מכן יבחן מהותית את זכאות העובד לתשלומים אותם תובע.