ימי חופש במשרה חלקית, כיצד מחשבים?

דרגו את המאמר

התקבלו 8 דירוגים בציון ממוצע: 3.5 מתוך 5

חוק חופשה שנתית קובע כי כל עובד, במשרה מלאה וחלקית, זכאי לימי חופשה במהלך עבודתו. העובד רשאי להיעדר מהעבודה במשך מספר מוגדר של ימים מדי שנה, ולקבל שכר עבור ימי ההיעדרות. מספר ימי החופשה בשנה שלהם זכאי עובד תלוי ומשתנה לפי הוותק, ובמקרה של עובד במשרה חלקית, מחשבים את חלקיות המשרה לפי שעות העבודה בפועל.

הזכות לקבלת דמי החופשה מהווה זכות עובדים משמעותית, המאפשרת לכל עובד לשמר ולפתח את חייו הפרטיים מחוץ לשעות העבודה. מדובר בזכאות כספית ועל כן בתום יחסי העבודה, המעסיק מחויב בפדיון ימי חופשה שלא נוצלו.

משרה חלקית מוגדרת כמשרה שבה עובדים פחות מהמכסה שמוגדרת במקום העבודה בהיקף מלא. אם העובד עבד לפחות 200 ימים בשנה, מספר ימי החופשה יהיה בהתאם לוותק, אם עבד פחות מ 200 ימים, מספר ימי החופשה יהיה חלק יחסי ממספר הימים, כיחס מספר ימי העבודה בפועל למספר 200.

תשלום ימי חופשה לעובד במשכורת חודשית

עובד במשכורת, המרוויח שכר חודשי, זכאי לדמי חופשה בשיעור השכר אשר היה מקבל עבור עבודתו באותם ימים. לעובד בשכר, העובד לפי שעות או ימי עבודה, מחושבים דמי החופשה מחושבים לפי מספר ימי החופשה כפול שכר העבודה היומי הממוצע. ממוצע שכר יומי מחושב לפי חלוקת שכר ששולם בשלושת החודשים האחרונים ליציאה לחופשה. אם שלושת החודשים האחרונים לא היו מלאים, השכר מחושב לפי הממוצע של שלושת החודשים בשנה האחרונה שבהם העבודה הייתה המלאה ביותר.

בארבע השנים הראשונות לעבודה, זכאי העובד ל- 14 ימי חופשה בכל שנה. בשנה החמישית ל 16 ימי חופשה, בשנה השישית ל 18 ימי חופשה, בשנה השביעית ל 21 ימי חופשה, והחל מהשנה השמינית, מתווסף יום חופש אחד לכל שנה נוספת. על כן, בשנה השמינית, העובד זכאי ל 22 ימי חופשה שנתיים, בשנה העשירית זכאי ל 24 ימי חופשה וכך הלאה, כאשר בסופו של דבר, מספר ימי החופש המקסימלי מגיע עד 28 ימים בשנה.

כאשר הוותק פחות משנה, והעובד היה בקשר משפטי עם המעסיק במשך כל השנה, אם בפועל עבד מעל 200 ימים, הוא זכאי לימי החופשה שלהם זכאי עובד שעבד שנה, כלומר, 14 ימים. אם העובד עבד במשך פחות מ 200 ימים, ימי החופשה יחושבו באופן יחסי לימים שבהם עבד מתוך 200 ימים. כך לדוגמה: אם העובד עבד בשנה 100 ימים, הוא יהיה זכאי ל- 7 ימי חופשה בלבד, במקום 14 ימים המוענקים לעובד במשרה מלאה, בארבע השנים הראשונות.

כאשר יחסי עובד מעביד התקיימו רק בחלק מהשנה - אם העובד עבד במשך למעלה מ 240 ימים, הוא זכאי ל 14 ימי חופשה. אם הוא עבד במשך פחות מ 240 ימים, ימי החופשה יחושבו באופן יחסי למספר ימי העבודה שבהם עבד מתוך 240 ימים.

כיצד מחשבים ימי חופשה לעובד בשכר?

עובד בשכר שעבד במשך פחות מ 75 ימים רצופים, ללא חוזה עבודה העולה על תקופה של 74 ימים, זכאי לדמי חופשה בשיעור 4% משכרו. עובד בשכר אשר עבד במשך למעלה מ 75 ימים זכאי למספר ימי חופשה, כמו לעובד במשכורת.

חוק חופשה שנתית קובע כי בעת סיום יחסי העבודה, כאשר נותרו לעובד ימי חופשה לא מנוצלים, העובד זכאי לקבל פדיון חופשה. סכום הפדיון הוא למעשה דמי החופשה עבור ימי החופשה שנותרו לו, והוא יכול לתבוע מהמעסיק פדיון חופשה של שלוש השנים האחרונות.