האם מעסיק חייב להפריש לעובד זכויות סוציאליות עבור בונוסים ועמלות?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

בשנת 2008 פורסם צו ההרחבה הכללי לביטוח פנסיוני מקיף במשק. לפי הצו, כל העובדים השכירים במדינת ישראל זכאים לקבל פנסיה. בהתאם לצו, כלל המעסיקים שבישראל חויבו להפריש כספים עבור קרן הפנסיה של עובדיהם. לפי הצו, השכר הקובע לצורך ביצוע הפרשות המעסיק יהיה שכרו של העובד על כל הרכיבים שבו בהתאם למשמעותם בחוק פיצויי פיטורים והתקנות מכוחו.

האם עמלות של אנשי מכירות נכללות בשכר הקובע לצורך חישוב ההפרשות הסוציאליות?

לנוכח צו ההרחבה שצוין לעיל, רכיבי השכר שנכללים בשכר המבוטח לצורך חישובן של ההפרשות סוציאליות ייקבעו בהתאם לתקנות פיצויי פיטורים, לחוק פיצויי פיטורים ולפרשנות של בית המשפט להוראות החוק. סעיף 9 לתקנות פיצויי פיטורי קובע כי שכר שמשולם לעובד בהתאם לתפוקה ייחשב כחלק מהשכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים. לפיכך, עמלות שמגיעות לעובדים אשר עוסקים במכירות ייחשבו כחלק משכרם הקובע לצורך חישוב סכומי ההפרשות הסוציאליות.

חשוב לציין כי ביחס להפרשות הפנסיוניות המעסיק מחויב להפריש כספים עד לגובה השכר הממוצע במשק וזאת בשונה מהמצב המחייב ביחס לפיצויי פיטורין. לדוגמה, אם שכר העובד (שכר היסוד בתוספת רכיב של עמלות) עולה על 10,501 שקלים בחודש (השכר הממוצע במשק המעודכן לחודש אוקטובר 2019), המעסיק יחויב להפריש כספים לפנסיה עבור העובד רק עד תקרה זו, ולא מעבר לה וזאת גם אם שכרו של העובד גבוה יותר.

האם שכר עידוד או בונוס ייחשבו לחלק מהשכר הקובע לצורך הפרשות לפנסיה?

שכר עידוד או בונוס שמשולם לעובד אם הוא עומד ביעדים כמותיים שנקבעו לו על ידי המעסיק, לא יהוו חלק מהשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים. לפיכך, רכיב זה לא ייחשב לחלק מהשכר הקובע המבוטח לצורך ביצוע הפרשות פנסיוניות וסוציאליות.

לצורך הדוגמה, איש מכירות של רכבים מקבל ממעסיקו בונוס בסך של 5,000 שקלים עבור מכירה של שלושה רכבים מסוג מסוים. במקרה כזה הבונוס לא ייחשב כחלק משכרו הקובע של העובד לצורך ביצוע ההפרשות הפנסיוניות. עם זאת, אם העובד יקבל עמלה בסכום של 15% מערכו של כל רכב שמכר, סכום זה דווקא כן ייחשב לו כחלק מהשכר הקובע לצורך הפרשות המעסיק לפנסיה.

הסוואת עמלות בתלוש השכר כבונוסים או כשכר עידוד

לאור המצב, במקרים רבים מעסיקים ניסו להסוות עמלות ששולמו לעובד ולסווג אותן כשכר עידוד או כבונוסים. זאת, במטרה להתחמק מהפרשות פנסיוניות גבוהות לקרנות הפנסיה של העובדים. במקרים כאלו בית הדין לעבודה ביצע בחינה מהותית של רכיבי השכר כדי לעמוד על טיבם האמיתי תוך התעלמות מהצורה שבה הם מופעים בתלושי השכר.

על פי רוב, את התשלומים שהמעסיק משלם לעובד ניתן לחלק לשלושה סוגים: שכר בסיס, החזר הוצאות ותוספות שמשולמות עבור ביצוע עבודה מסוימת.

אצל חלק מהעובדים מופיעים בתלושי השכר רכיבי שכר שונים תחת קטגוריה של תוספות כאשר במקרים רבים מדובר באסטרטגיית הסוואה של המעסיק שמנסה להסוות את טיבם האמיתי כדי להפחית את ההפרשות הפנסיוניות לעובד.

איך אפשר להבחין בין חלק מהשכר הרגיל ובין תוספת לשכר?

כדי להבחין בין תוספת שכר ובין חלק מהשכר הרגיל של העובד שנחזה להיות תוספת שכר, בתי הדין לעבודה נוהגים להפעיל את "מבחן הגורם או התנאי". בהתאם למבחן זה, כל תשלום שניתן לעובד בכפוף לעמידתו בתנאי מסוים נחשב לתוספת אשר אינה נכללת בשכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים ומכאן שגם אינה נכללת בשכר הקובע ביחס להפרשות לפנסיה.

לעומת זאת, תשלום שניתן לעובד שאינו כפוף לעמידתו בתנאים מסוימים ייחשב לחלק משכרו הקובע לצורך חישוב זכויותיו הסוציאליות. על כן, במקרה שבו רכיב שכר מסוים מופיע בתלוש השכר כתוספת אך בפועל העובד לא נדרש לעמוד בתנאי מסוים כדי לקבלו, מדובר ברכיב אשר למעשה מהווה חלק משכר הבסיס של העובד.

מה לעשות במקרה של חשד להסוואת רכיבי שכר כבונוסים?

במקרה שעובד חושד כי ההפרשות הסוציאליות שבוצעו עבורו הן נמוכות ביחס לשכרו, רצוי כי יבדוק היטב את תלוש השכר ואת רכיביו תוך סיוע של איש מקצוע מתחום הכספים. לאחר בחינת תלוש השכר, העובד יוכל לפנות לחברת הביטוח שמנהלת את קרן הפנסיה עבורו ולבקש דו"ח מרוכז של כלל הפרשות המעסיק לקרן מאז תחילת העבודה.

אם לאחר ביצוע הבדיקה כאמור מתברר כי המעסיק הפריש כספים בחסר, ניתן לפנות לעורך דין שעוסק בתחום דיני העבודה וזכויות העובדים. בכל מקרה מומלץ לכל עובד שכיר לשמור את תלושי השכר שלו למקרים של סכסוכים עתידיים עם המעסיק בסוגיות של שכר והפרשות סוציאליות.